 |
|
בבל , , 9/2/2012 |
|
| ||
|
|
|
|
מישל וולבק
|
|
||
מישל וולבק, פורטרט עצמי, אוגוסט 2005. Michel Houellebecq סופר ומשורר צרפתי, נולד ב-1958. |
|
כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. >>> העולם הוא בגודל בינוני. בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>> מי מביניכם ראוי לחיי נצח? על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>> איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>> מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>
גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>> "כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>> אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>> מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>> כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>> זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>> הצעירים והיפים מזדיינים עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. >>> "כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>> "מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת." מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>> עד כמה שזה עשוי להיות מכאיב, אין מנוס מלהגיע למסקנה שהמיניות נראית כמשהו שמתגעגעים אליו אחר כך, כנושא שאוהבים לרקום מסביבו וריאציות נוסטלגיות. >>>
איגי פופ יוציא אלבום ג'אז בהשראת הספר "אפשרות של אי" של מישל וולבק "איגי פופ יוציא אלבום חדש, שהוא מגדיר כאלבום ג'אזי, המושפע מהסופר הצרפתי מישל וולבק. האלבום ייקרא 'Preliminaires', ולדברי הזמר, הוא הושפע ישירות מהספר "אפשרות של אי" של וולבק.[...] האלבום צפוי לצאת כבר באפריל או במאי." מאת מיה סלע. הארץ, גלריה. >>> רוצים להשתתף במפגש קוראים עם מישל וולבק? מבצע מיוחד של YNET, בבל, ידיעות ספרים, שגרירות צרפת והמכון הצרפתי לרגל ביקורו של מישל וולבק בישראל והשקת הספר "המפה והטריטוריה". מישל וולבק ו"החלקיקים האלמנטריים" - מסה על היצירה ועל הקשריה האינטלקטואליים "'החלקיקים האלמנטרים' היא ככל הנראה יצירת הפרוזה החשובה בדורנו ומחברו הוא כפי הנראה הסופר החשוב בדורנו. הרומן, שראה אור בצרפת ב – 1998, נמכר במאות אלפי עותקים והפך את מחברו, מישל וולבק, יליד 1958, לאחת הדמויות המסעירות והשנויות במחלוקת בצרפת ומחוצה לה. למה מישל וולבק הצרפתי הוא הסופר האהוב ביותר על הקוראים הרוסים "על חשיבותו של התרגום מצרפתית בתרבות הרוסית, מהתרגום ל"אדולף" של קונסטאן ועד ל"אפשרות של אי" של מישל וולבק. האם "טיפוס האיש הרוסי האמיתי" לא נבנה בעצם מחומרי השירה האנגלית והפרוזה הצרפתית." "בעולם של מוצרים, ייצוגים וגירויים מאלחשים נראה שרק אירועים מבעיתים או פורנוגרפיים יכולים לחבר אותנו בחזרה למציאותי. המבעית, אם כך, הוא התגובה לשיעמום משום שנראה שהוא מצליח - לרגע חולף - לעורר אותנו מהנמנום; והאירוניה נהפכת למפלט האחרון, אולי האימפוטנטי, של האינטליגנציה בפני עולם שמניח לנו להיסחף בחירות חסרת מרכז ומשקל." האתר של וולבק (רב לשוני) >>> מארק לילה על ספריו של וולבק ב- New York review of books >>> עמותת האויבים של החברים של מישל וולבק >>> על מישל וולבק ב- new republic >>> כתבת הניו יורק טיימס מתארחת בביתו של וולבק באירלנד >>> אירי ריקין על החלקיקים האלמנטריים, מעריב >>> אתר הסרט "הרחבת תחום המאבק" >>> עמיחי שלו על פלטפורמה, YNET >>> ביקורת על "הרחבת תחום המאבק" בעתון "תל אביב" >>> הסופר הצרפתי מישל וולבק, שהתבטא נגד האיסלאם, זוכה מהסתה ידיעה ב"וואלה" על זיכויו של וולבק >>> רז יובן, תרבות מעריב >>> נועה מנהיים על "פלטפורמה", עיתון תל אביב >>> פרויקט ביקורתי, שאפתני, חריף ומעורר התנגדות עומרי הרצוג על פלטפורמה, הארץ >>> ספרים וסרטים, מו"לים וסוכנים: המגזין Lire חושף בגליון מרץ 2005 את הסודות שמאחורי המעבר של הסופר מישל וולבק מהוצאת פלמריון לפאייאר. >>> "כל מה שהמדע יכול לאפשר יתממש" ה"לה מונד" בראיון חגיגי עם מישל וולבק לרגל יציאת הרומן החדש שלו "אפשרות של אי" ב- 31 באוגוסט (התרגום העברי עתיד לראות אור בהוצאת בבל). וולבק מדבר על הרומן החדש העוסק בשיבוט בני אדם ובגזע ניאו-אנושי, וגם על נושאים אחרים - ספרות מד"ב, הרומן הקודם, לאבקרפט, שופנהאואר, ניטשה, בודלר, מכוניות, כלבים וכתיבה. >>> אתר ידידי מישל וולבק בעריכת מישל לוי מדווח על מבול של ספרים וארועים הקשורים למישל וולבק וליציאת ספרו החדש "אפשרות של אי": גיליון מיוחד של המגזין "Les Inrockuptibles" בצרוף dvd עם ראיון בלעדי והסרט הארוטי ("הנהר") שביים וולבק עבור רשת קאנאל פלוס; ביוגרפיה (לא מוסמכת) ראשונה מאת העיתונאי דני דמונפיון שעומדת לצאת החודש; ספר נוסף מאת ידידו של וולבק, הסופר הספרדי פרננדו אראבאל, שיוצא במקביל בספרד ובצרפת; כנס באדינבורג שייערך באוקטובר 2005, שיוקדש למכלול יצירתו של וולבק; הופעה של וולבק במהדורת החדשות המרכזית של TF1 ב- 31 באוגוסט ב-20:00. >>> בכותרת זו יוצא גליון ספטמבר של המגזין LIRE שמוקדש ברובו לדמותו של הסופר השנוי במחלוקת ולרומן החדש "אפשרות של אי". מישל וולבק, מסע אל סוף האנושות "סופר נפלא, שחור ומיואש ... זהו הרומן הטוב ביותר שוולבק כתב עד כה". מדור הספרות של "לה מונד" על "אפשרות של אי", הרומן החדש של מישל וולבק. >>> מישל וולבק מתראיין ל-Guardian לרגל יציאת ספרו "אפשרות של אי" באנגליה ולרגל הכנס האקדמי הבינלאומי הראשון שמוקדש ליצירתו הנערך באדינבורו. הפרס החשוב האחרון בעונת הפרסים הספרותיים בצרפת הוענק לרומן "אפשרות של אי" של מישל וולבק. בדומה לפרס Renaudot שנוסד על ידי עיתונאים שחיכו לתוצאות ה-Goncourt, פרס Interallié נוסד על ידי עיתונאים שחיכו לשופטות פרס Femina. >>> החלקיקים האלמנטריים - בקרוב הסרט סרטו של הבמאי אוסקר רוהלר על פי הרומן של מישל וולבק "החלקיקים האלמנטריים" יוצא אל האקרנים ב- 30 באוגוסט 2006. ב- 2005, במקביל ליציאת ספרו "אפשרות של אי" ובסמוך ליציאתם של כמה ספרים שנכתבו אודותיו, מישל וולבק העלה לרשת את "למות" ("Mourir"), טקסט אוטוביוגרפי קודר במיוחד. צופית קרני על ספרו הראשון של מישל וולבק "הרחבת תחום המאבק", הארץ ספרים >>> "אפשרות של אי" ברשימת 100 הספרים הבולטים של 2006 הניו יורק טיימס בחר ברומן החדש של מישל וולבק "אפשרות של אי" כאחד מ-100 הספרים הבולטים של שנת 2006. הספר, בתרגומה של לנה אטינגר, עומד לראות אור בקרוב בספרייה של בבל. >>> "רומן טוטלי שמלא בשאלות נוקבות" מהעיתונות הצרפתית והאמריקאית על מישל וולבק והרומן הרביעי שלו "אפשרות של אי" >>> "כשהייתי תינוק , אמי לא חיבקה אותי מספיק, לא ליטפה אותי מספיק. זה מסביר את הכול... עד יום מותי אשאר תמיד ילד קטן ונטוש, מיילל מפחד ומקור, רעב ללטיפות." (מישל וולבק, למות, 2005). >>> זוכה פרס Impac היוקרתי: מישל וולבק "הפרס האירי שעומד על 100 אלף יורו ניתן לוולבק עבור ספרו 'החלקיקים האלמנטריים'." "ספריו של הסופר הצרפתי מישל וולבק לא מציעים שום נחמה; הם אכזריים, מרושעים, מציגים את החיים כמסכת ייסורים מתמשכת אבל גם כבדיחה. אז איך זה שאי אפשר להניח אותם מהיד?" "מישל וולבק הוא סוג של פריס הילטון, רק עם יכולות קוגניטיביות. זו ההארה הכי חשובה של נמרוד לין, אולי חוץ מ-'40 הוא ה-60 החדש'." "כך ממליץ מישל וולבק לקוראיו בקובץ הרשימות 'להישאר בחיים וטקסטים אחרים'. אבל ברומן 'אפשרות של אי', שגם ראה אור לאחרונה, הקרנבל המלנכולי האלים של סם, זרע ודמעות הוא בעיקר מעייף ." ערב על מישל וולבק, יום ב', 5.3.07, 19:00, אודיטוריום מנשר לאמנות. "מה בין 'אפשרות של אי' של מישל וולבק ו'כשהילדים יוצאים מהבית' של חלי ברק?" "מישל וולבק הוא אולי אחד הסופרים השנואים ביותר באירופה, ועובדה זו לבדה צריכה להוות ראיה לחשיבותו: בעידן שבו המילה הכתובה כפופה לעריצות התמונה, יש לתת את הכבוד הראוי לסופר שכתיבתו מצליחה לעורר המולת זעם." מישל וולבק מביים את "אפשרות של אי" הבלוג של הסופר הספרדי פרננדו אראבאל מביא צילומים מאתר הצילומים של הסרט "אפשרות של אי". לאחר שהתאכזב מהגירסה הקולנועית של "החלקיקים האלמנטריים" של הבמאי הגרמני אוסקר רוהלר, החליט וולבק לקחת לידיו את עיבוד הרומן הרביעי שלו לקולנוע. אראבאל, ידיד קרוב של הסופר הצרפתי, מגלם את מנהיג הכת האלוהימית. >>> "אם לאלוהים היה פרצוף, מישל וולבק משוכנע שהוא היה נראה כמו כוס פעור. אם להמשיך את הדימוי, גם היצור האנושי אינו אלא זרג מזדקן שבבדידותו זועק השמימה, שאינו אהוב על איש, שאין לו למה לצפות והוא ממתין למוות. אין פלא אם כן, שהמהומה האחרונה שחולל הסקנדלוז הצרפתי נסובה סביב האל המונותיאיסטי שטוף הדם והקנאי, שלעולם לא צריך היה לחצות את מדבר סיני." לאחר העיבוד הקולנועי המצויין של הבמאי הצרפתי פיליפ ארל לרומן הראשון של מישל וולבק "הרחבת תחום המאבק" שנעשה בשיתוף פעולה עם המחבר, ולאחר העיבוד הגרמני של אוסקר רוהלר לרומן השני שלו "החלקיקים האלמנטריים" שנעשה ללא שיתופו של וולבק, בחר הפעם וולבק לביים בעצמו את הגירסה הקולנועית לרומן הרביעי "אפשרות של אי". צילומי הסרט הסתיימו הקיץ והוא צפוי לצאת למסכים ב- 2008. >>> הספרות והלם ההווה; הספרות והסקס "מישל וולבק, יליד 1958, שבסדרת ספריו החל משנות ה-90, ניסה למפות את הסקס בחברה המערבית, הוא דוגמה יחידאית, כאמור, אבל גם כזו שלא הובנה כראוי. וולבק אינו טוען את הטענה הבנאלית, הנאמרת באנחה ובנוסטלגיה, כנות או כוזבות, 'אח!, אנשים היום מתעניינים רק בגוף ובכסף'. הטענות שלו מורכבות בהרבה, ובניגוד לנימתן הקודרת יש בהן רמז מהוסס לגאולה." אריק גלסנר על ספרות, מיניות והלם ההווה. מעריב, ספרות וספרים ובבלוג 'מבקר חופשי', רשימות. >>> הסופר הצרפתי מישל וולבק מעולם לא הפגין חיבה רבה לאמו, לוסי סקאלדי, רופאה שנהפכה "היפית מנוונת, יצור אנוכי חסר תקנה", כפי שתיאר אותה בספרו "חלקיקים אלמנטריים". אבל בשבוע הבא, סקאלדי, שוולבק אפילו אמר שהיא מתה באחד הראיונות, תשמיע את קולה. האם, בת 83, עתידה לפרסם את ספרה הראשון ששמו, "החפה מפשע", רומז על תוכנו. הארץ, גלריה >>> כל מה שחושבת אמו של מישל וולבק על בנה "'אם מישהו שואל את עצמו ממי ירש הסופר הצרפתי מישל וולבק את כשרונו לרצח אופי, התשובה ברורה עכשיו: מאמו'- כך כותבת אסטל שירבון, בין שאר המגיבים בלהט על ספרה של לוסי סקלדי בת ה-83, 'חפה מפשע'." רות אלמוג על ספרה של לוסי סקלדי "חפה מפשע". הארץ, תרבות וספרות >>> "בכתיבה צלולה ונוקבת ובעלילה חסרת רחמים מציג מישל וולבק את צדדיה האפלים ביותר של המתירנות המינית. גיבורי ספרו הם מי שהפסידו מהמהפכה: הילדים המוזנחים של גרושים; המכוערים, השמנים וחסרי הביטחון שהמהפכה רק העצימה את עלבונם ואת תסכולם; רווקות מבוגרות הכמהות למשפחה ולילד; ואפילו היפות והיפים, שאף שלכאורה הרוויחו מהמתירנות, הרי שההיחשפות המוקדמת למין הקהתה את רגשותיהם והפכה אותם ליצורים מתגוננים ומנוכרים. המפתיע הוא שקול הנכאים הזה, היוצא בכאב ובזעם מתוך הליברליזם כנגד האָשׁיות שלו עצמו, ושמצא לו תהודה גדולה כל-כך, בוקע דווקא מצרפת - ארץ המסמלת בעיני רבים את השחרור המיני המתקדם. הצלחתו הגדולה של 'החלקיקים האלמנטריים' מעידה על כך שלמרות, ואולי בגלל, הבוטות הגדולה המאפיינת קטעים ממנו ('החלקיקים האלמנטריים' כולל תיאורים ארוכים ומדכאים של החיים בקומונות נודיסטיות, ושל אורגיות), הוא נגע בעצבים חשופים של החוגים המתירניים באירופה." הסופר הצרפתי יגיע בקרוב ארצה להשקת ספרו החדש, "המפה והטריטוריה", שזיכה אותו בפרס גונקור לשנת 2010. "אני מאחל למדינת ישראל חיים ארוכים", אמר לקראת ביקורו. "אפשר לדבר על מישל וולבק, בטח שאפשר. הבעיה היחידה היא שכל מה שיש למישהו להגיד עליו הוא בעצמו כבר אמר טוב יותר. בספרו החדש הוא מתאר דמות הנושאת את שמו ואת דמותו, וכך מצליח לתעתע בקוראיו אפילו יותר." "גיבורי וולבק הם מי שהפסידו מהמהפכה: הילדים המוזנחים של הגרושים; המכוערים, השמנים וחסרי הביטחון שהמהפכה רק העצימה את עלבונם ואת תסכולם; רווקות מבוגרות הכמהות למשפחה ולילד; ואפילו היפים והיפות, שאף שלכאורה הרוויחו מהמתירנות, הרי שההיחשפות המוקדמת למין הקהתה את רגשותיהם." כולנו קצת כושלים, כולנו קצת אמנים "הציניות הבוטה של מישל וולבק מקפלת בתוכה פגיעות גדולה. העיסוק שלו בביניים, באמצע, מאפשר לו לכוון את הבעיטות המדויקות שלו ישר לתוך הבטן הרכה." "ספריו של וולבק כונו 'פרובוקטיביים' ו'פורנוגרפיים' על ידי מבקרי הספרות הצרפתיים שהדביקו לו את הכינוי 'הילד הרע של הספרות הצרפתית'. אבל אל לנו לטעות, אטריבוטים אלו אינם שליליים. בעולם שמבזה את הבורגנות ואת היכולת 'פשוט לחיות', יש מקום של כבוד לפסאודו-אמנים כאוטו מיוהל, לפרובוקטורים הצואים. אך עולם זה רוחש בוז לסופרי רומנים 'בורגנים' שפשוט כותבים, על אנשים ש'פשוט חיים'. ז'ד מתאר בתערוכתו את 'המקצועות הפשוטים', האם ישנם מקצועות פשוטים? בין הפורטרטים אותם מצייר ז'ד ישנה זונה, מנהל משרד אדריכלים ומוכר טבק וכן תמונה שמתארת את סטיב ג'ובס וביל גייטס משוחחים על עתיד עולם המחשבים. וולבק כותב את הבורגנות, את החיים הפשוטים. מה יותר בורגני מצייר מוכשר שחיו עוברים ללא קשיים, ולו בשל העובדה שאביו אדם עמיד? אוטו מיוהל, וחבריו האוונגרדיים לא מחדשים דבר. בעולמנו, דווקא כנות שובבה כשל וולבק, נטולת אידיאלים ומניפסטים, דווקא כנות של אדם שמברך על חיים פשוטים ויציבים כלכלית (דבר שלא משפיע לרעה על יצירתו של ז'ד, ואולי אפילו מאפשר אותה), מראה לנו מיהו הגיבור האמיתי." ״הנושאים והעמדות מספריו הקודמים של וולבק, כגון ראיית האדם כיצור שמתעניין בעיקר במין ובכסף, חוזרים גם בספר הזה. החידוש העיקרי בו הוא המקום הנרחב שמקדיש וולבק להערות ארס-פואטיות. שם הספר לקוח משם התערוכה שמציג ז'ד: ׳המפה מעניינת יותר מהטריטוריה׳, כלומר האמנות מעניינת יותר מהעולם שהיא מתארת. התחושה היא שוולבק מבקש בספר זה להותיר אחריו צוואה אמנותית, ובאמצעותה לפרש את האני מאמין היצירתי שלו, לאפיין את המרכיבים והסודות של כתיבתו שלו.״ על זכייתו בפרס גונקור לשנת 2010 עבור ספרו "המפה והטריטוריה". כמה ספרים מעניינים שראו אור לאחרונה שהזדמן לי לקרוא "זה רומן טוב מאד. לא כמו 'החלקיקים האלמנטריים' או 'אפשרות של אי', אבל טוב, ואולי בעיקר: מושך מאד לקריאה. וולבק מתגלה בו כסופר טוב מאד מן המניין, כלומר לא כקוריוז חולף, לא רק כמבקר חברתי, אלא כמי שהוא גם בעל מלאכה ספרותי מצוין." "לכבוד פרסום הספר 'המפה והטריטוריה' למישל וולבק, מדפדפת ענת רוזיליו בין דפי ספריו ומנסה להסביר מדוע הוא המבקר הכי גדול של הליברליזם, וגם בכלל לא שונא נשים. מסה." "מישל וולבק, אחד הסופרים המדוברים בעולם, נחשב לבוטה, גאון אנטי-ממסדי ופורץ דרך. בעקבות זכייתו בפרס הגונקור: ניסיון לנתח את דמותו השנויה במחלוקת ואת הפיוט וההתרסה בספריו." מישל וולבק: על פורנו שעושה נעים לבורגנים ""קראתי שני ספרים של וולבק. פלטפורמה, והחלקיקים האלמנטריים. שניהם נראו לי קצת כמו אנטי בורגנות לבורגנים. אין בהם חמלה, לפחות לא כזו שאני הצלחתי לזהות. בני האדם הם יצורים בזויים, נחותים, עבדים לתשוקותיהם, ובסופו של דבר אומללים. וולבק כותב מצוין. יש לו תובנות מרתקות – בעיקר אהבתי את האבחנה שלו על הגלגול של מהפיכת השלום והאחווה ההיפית לדקדנס אלים נוסח צ'רלס מנסון. אבל משהו בספרים שלו חלק מדי. הקורא מביט מהצד. הוא לא באמת מוצא את עצמו בחברה הסדיסטית שוולבק מתאר, ובגיבורים הבעייתיים שהוא בורא, מהסיבה הפשוטה שכל העניין לא מציאותי. וולבק נפטר מהמאפיינים האנושיים שלא נראים לו – טוב לב, חיבה, אלטרואיזם, תכונות נדירות אבל קיימות – והתוצאה שטחית משהו. אני לא קונה את זה, כי הוא לא גורם לי לחשוב על זה אחרי. קריאה של ספרי וולבק היא חוויה לא נעימה מצד אחד, שעושה מסאז' לאגו ולאינטלקט מצד שני, ומתפוגגת לה." קראתי את "אפשרות של אי" בחג המולד "על הספר בוודאי נכתבו ויכתבו עוד ספרים ומאמרים רבים. בעיני הגאונות שלו אינה נופלת מזו של סרטיו המעניינים ביותר של לארס פון טרייר, שבהם היומרה והמגלומניות מתערבבים בצורה הטובה ביותר עם כשרון תיאורי וניתוחי נעלה וכנות חסרת פשרות." "הוא דומה לחיים ולא לאידיאה שלהם: למאבק המתמיד לשימור האובייקט הטוב. ובאסוציאציה לאמריקאים: מעלה על הדעת את ריימונד קארבר. גם אצלו הטוב מסתתר בתוך קונכייה של כאב. אבל אצל קארבר הכאב בחוץ, ואז אתה יודע לאשורו שהאהבה בפנים. אצל וולבק צריך לחפש, בלי וודאות שהיא תימצא. אבל בכל זאת, שלא כחנוך לוין, נדמה שהוא לא הרסני. לא הרסני כי מתעקש שיצירתיות היא עניין נפרד מן השיווק שלה, מן הפרסום המתלווה אליה, מן ההגדרה המוענקת ליצירה וליוצר על ידי העולם. היא קיימת לעצמה. וולבק לא הרסני, הוא מינימליסט; יש מעט מאד דברים שהוא מאמין בהם, אבל הוא עקבי באמונתו. אפילו כנביא זעם של תרבות שוקעת הוא לא הרסני. הוא פוסע על סף התהום, אבל לא נופל; הוא רק מתריע." כמה קטעונים ממפגש מצומצם שערך מישל וולבק עם קבוצת קוראים מצומצמת במכון הצרפתי בתל אביב. >>> שש נקודות על מישל וולבק, ואחת על "המפה והטריטוריה" "'המפה והטריטוריה' הוא הניסיון של וולבק לכתוב רומן אמיתי. הוא עושה את זה די טוב, לכן הואילו הצרפתים כנראה להעניק לו את פרס גונקור." עשר שנים אחרי המסה המרתקת שפרסם על "החלקיקים האלמנטריים" בכתב העת "ארץ אחרת", חוזר ניר מנוסי לפגוש את האיש שהחזיר אותו בתשובה. >>> אריק גלסנר חולק את רשמיו ממפגש עם מישל וולבק בבית השגריר הצרפתי. מבקר חופשי >>> "הגיבור האמיתי של "המפה והטריטוריה", הרומן המשעשע והמייגע של מישל וולבק, איננו הצייר שעליו מסופר, אלא וולבק עצמו המופיע כדמות-משנה ומשתלט על העלילה.״ רועי צ'יקי ארד צופה במישל וולבק מחלק חתימות בחנות סטימצקי, ומשיק מדיניות טוקבקים חדשה ומרעננת. >>>
|
||
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved
