Martin Buber
גרמניה וישראל

מרטין בובר נולד בוינה בשנת 1878. בגיל שלוש, לאחר גירושי הוריו, הובא לבית סבו, חוקר המדרש שלמה בובר, בלמברג (לבוב) שבגליציה, שם גדל והתחנך חינוך רב לשוני. בחיבור מאוחר, שנים ספורות בלבד טרם מותו, נזכר בובר ברגע בו נודע לו מפי שכנה כי אמו לא תשוב לקחתו בחזרה. לזכרון זה קורא בובר 'רגע שהשפיע השפעה קובעת על אופן וכיוון חשיבתי ... התחלתי לחוש שאין הוא מענייני בלבד, אלא שהוא מעניינם של בני אדם בכלל'. בשנת 1896 החל בובר בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת וינה. לאחר שנתיים העתיק את לימודיו לאוניברסיטת ליפציג והצטרף לתנועה הציונית. הוא נתמנה לעורך השבועון 'העולם' ביסודו של הרצל וייסד בעצמו את הירחון 'היהודי'. ב-1923 ראה אור חיבורו החשוב 'אני ואתה', ובשנים שלאחריו עסק בתרגום המקרא לגרמנית. משנתו ומחקריו נתפרשו על שפע תחומי מחקר: החסידות על שלל זרמיה וספרותה הענפה, מחקר ותרגום המקרא, אנתרופולוגיה, תיאולוגיה תוך עיון, הפנמה ומענה למשנותיהם של רוזנצוויג, קירקגור וניטשה.

לאחר שניטלה ממנו זכות הדיבור בציבור כראש החוג ללימודי יהדות בפרנקפורט עם עלית הנאציזם, היגר בובר לירושלים בשנת 1938 ונתמנה להיות ראשון ראשי החוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. הוא כיהן במשרה זו על פרישתו ב1951. הוא הוסיף לחקור ולפרסם מחקריו עד מותו בביתו בירושלים ביוני 1965.

'אחרונה הגיעה לפרקה האמנות התמונתית'

הקדמה לספר "אמנים יהודים", וינה 1903 >>>

גירסה להדפסה