מתוך לצאת מהמאה העשרים

1.
ב-14 בדצמבר 1999, באמצע אחר הצהריים, הבנתי שליל הסילבסטר שלי יהיה ככל הנראה כישלון – כמו תמיד. פניתי ימינה באוונו הייתי מעדיפה לשמור על "שדרת פליקס-פור" (כמו השדרה החמישית) פליקס-פוֹר ונכנסתי לסוכנות הנסיעות הראשונה שנקרתה בדרכי. הבחורה היתה עסוקה עם לקוח. היא היתה שחרחורת עם חולצה בסגנון אתני ופירסינג בנחיר השמאלי, והשיער שלה היה צבוע בחֶנה. העמדתי פני אדיש והתחלתי לאסוף עלונים מכני התצוגה.
   "אני יכולה לעזור לך?" שמעתי מקץ דקה.
   לא, היא לא יכלה לעזור לי. איש לא היה יכול לעזור לי. כל מה שרציתי היה לחזור הביתה ולגרד בביצים תוך כדי דפדוף בקטלוגים של בתי מלון. אבל היא פתחה בשיחה, ולא ידעתי איך להתחמק מזה.
   "אני רוצה לנסוע בינואר..." אמרתי בחיוך שנראה לי תמים. 
   "אתה רוצה מקום חם?" היא זינקה במאה קמ"ש.
   "התקציב שלי מוגבל," המשכתי בהצטנעות.

הדיאלוג בין תייר לסוכן נסיעות – זה לפחות מה שעלה בראשי לאחר עיון במגוון ירחונים מקצועיים – נוטה על פי רוב לחרוג ממסגרת יחסי המסחר, אלא אם כן, באופן חשאי יותר, הוא חושף, אגב משא ומתן על אותו חומר נושא-חלומות ששמו "מסע", את ההימור האמיתי – מסתורי, אנושי בכל מאודו וכמעט מיסטי – של כל יחסי מסחר. שים את עצמך לרגע במקומו של התייר. במה דברים אמורים? עליך להקשיב להצעות שמציע, או מציעה, ברוב המקרים, אשת המקצוע שיושבת מולך. יש לה – הרי זה התפקיד שלה – ידע נרחב על אפשרויות הבידור והתרבות שמציעים אתרי השעשועים שמופיעים בקטלוג שלה. יש לה מושג משוער, לכל הפחות, באשר לסוג הלקוחות של המקום, ענפי הספורט שהוא מציע, אפשרויות ההיכרות. במידה רבה בה תלוי האושר שלך – או לפחות התנאים להיווצרות האושר שלך – במשך אותם שבועות ספורים. היא, לעומת זאת, צריכה – הרבה מעבר ליישום הסטריאוטיפי של נוסחת הנופש ה"סטנדרטי", ולמרות שהפגישה קצרה – לקלוע כמיטב יכולתה לציפיות שלך, לרצונות שלך, ואפילו לתקוות הכמוסות שלך. 

"יש את תוניסיה. זה יעד קלאסי, במחירים נוחים בינואר...", היא התחילה, בעיקר כדי לומר משהו. "גם דרום מרוקו. נורא יפה שם מחוץ לעונה." למה מחוץ לעונה? נורא יפה בדרום מרוקו כל השנה. הכרתי היטב את דרום מרוקו, וקרוב לוודאי טוב יותר מהמטומטמת הזאת. זה אולי נורא יפה, אבל זה לא הסגנון שלי, זה מה שהיה צריך להכניס לה לראש.
   "אני לא אוהב ארצות ערביות," קטעתי אותה. "למעשה..." כשחשבתי על זה, נזכרתי בלבנונית אחת שפגשתי במועדון אורגיות: חמה-אש, כּוּס טוב, רך מאוד, ונוסף לזה גם שדיים גדולים. מה גם שמישהו שעובד איתי סיפר לי על מלון גבולות חדשים בחממֶת, שאליו באות קבוצות של אלג'יריות כדי לחגוג עם נשים אחרות, בלי שאף גבר יפקח עליהן; הוא זכר את המקום מאוד לטובה. בסופו של דבר, ארצות ערביות יכולות להיות לא רעות בכלל, אם מצליחים לעקור מהן את הדת המחורבנת שלהן.
   "מה שאני לא אוהב זה לא ארצות ערביות, אלא ארצות מוסלמיות," המשכתי. "יש לך במקרה ארץ ערבית לא מוסלמית?" זה היה קצת מסובך בשביל שאלון לאלוף. ארץ ערבית לא מוסלמית... ארבעים שניות. הפה שלה נפער קצת.
   "יש גם את סנגל..." היא אמרה כדי לשבור את השתיקה. סנגל, למה לא? שמעתי שיוקרת הלבנים עדיין בשיאה במערב אפריקה. מספיק להיכנס לדיסקוטק כדי להביא בחורה לבונגלו שלך; אפילו לא זונה, ובנוסף, הן עושות את זה בשביל התענוג. כמובן שהן מעריכות מתנות, תכשיטי זהב קטנים; אבל איזו אישה לא מעריכה מתנות? לא הבנתי למה אני חושב על כל זה; הרי בכל מקרה, לא התחשק לי לזיין.
 "לא מתחשק לי לזיין," אמרתי. הבחורה זקפה את ראשה בהפתעה;  אכן, דילגתי על כמה שלבים בטיעון שלי. היא התחילה לחטט שוב בתיקייה שלה. "סנגל, זה רק מתחיל מ-6,000 פרנק..." היא סיכמה. הנדתי בראשי בצער. היא קמה וניגשה לבדוק בתיקייה אחרת. הן לא סתומות, הבחורות האלה, הן רגישות לשיקולים כלכליים. בחוץ, על המדרכה, הולכי רגל בוססו בשלג, שהפך לאטו לבוץ.

היא חזרה והתיישבה מולי, ובטון ישיר, שונה לגמרי, שאלה אותי: "חשבת על האיים הקנריים?" לנוכח השתיקה שלי היא הסתערה בחיוך מקצועני: "אנשים כמעט לא חושבים על הקנריים... זה ארכיפלג מול חופי אפריקה, שטובל בזרם הגולף. מזג האוויר חמים כל השנה. ראיתי לקוחות שנכנסו למים בינואר." היא נתנה לי זמן לעכל את המידע ורק אז המשיכה: "יש לנו מבצע עם 'בוגנוויליה פלאיה'. 3,290 פרנק לשבוע, הכול כלול. יציאה מפריז ב-9, ב-16 וב-23 בינואר. מלון ארבעה כוכבים משובח, לפי התקן של המקום. חדרים עם חדר אמבטיה מצויד, מייבש שיער, מיזוג אוויר, טלפון, טלוויזיה, מיני-בר, כספת אישית בתשלום, מרפסת משקיפה לבריכה (או לים, בתוספת תשלום). בריכה בגודל 1,000 מטרים רבועים עם ג'קוזי, סאונה, בית מרחץ, מועדון בריאות. שלושה מגרשי טניס, שני מגרשי סקווש, מיני-גולף, טניס שולחן. מופעי מחול מקומי, סיורים שיוצאים מהמלון (תוכנית תינתן במקום). עם ביטוח שכולל ביטול."
   "איפה זה?" לא התאפקתי.
   "לנזרוטה."    
 
2.
ליל הסילבסטר של שנת 1999 עבר בכי רע; ניסיתי להתחבר לאינטרנט, אבל ללא הצלחה. בדיוק עברתי דירה; אני חושב שהיה צריך להתקין מחדש את כרטיס המודם, או משהו כזה. ניסיונות ההתחברות חסרי התוחלת התישו אותי במהרה, נרדמתי בשעה אחת עשרה בערך. ליל סילבסטר מודרני.
   בחרתי בתאריך היציאה 9 בינואר. בפונדק  Hשבשדה התעופה אורלי, ששמו הוסב לאחרונה לפונדק, קניתי כמה עיתונים. תשוקה גולשת הציע פחות או יותר את הסיכום הרגיל שלו. פארי-מאץ' הקדיש עמודים לא מעטים לספר של ברנאר-אנרי לוי על ז'אן-פול סארטר. הנובל אובזרווטר התמקד במיניות של מתבגרים ובחגיגות המאה לפּרֶוור. הליברסיון לעומת זאת, חזר שוב לשואה, לחובת ההנצחה, לחשיפה הכואבת של העבר הנאצי של שבדיה. אמרתי בלבי שאין ממש טעם להחליף מאה. ובכן, לא החלפנו מאה; זה בכל אופן מה שהדגיש בלשן אחד בתוכנית אפשר להתווכח על זה, שצפיתי בה בערב הקודם; ההתחלפות האמיתית של המאה (ואגב גם של המילניום) תתרחש רק בתחילת 2001. מהבחינה המילולית של המונח, הוא מן הסתם צדק; אבל היה ברור שהוא אומר זאת בעיקר כדי להרגיז את דֶלָרוּ. לשון כזו או אחרת – 2000 מתחיל ב-2, ואת זה כולם יכלו לראות.   

הטיסה מעל צרפת וספרד עברה בנעימים; רוב הזמן ישנתי. כשהתעוררתי, המטוס עבר מעל חופי פורטוגל, שהתגלו כתבליט צחיח; לאחר מכן הוא סטה לעבר האוקיינוס. ניסיתי, פעם נוספת, להתעניין בתוכן של העיתונים שלי. השמש שקעה על האוקיינוס האטלנטי; חשבתי על התוכנית של אמש. שחקנית פורנו שישבה בפאנל לא התרגשה מהתחלפות המילניום: מבחינתה גברים נשארים גברים, וזה הכול. ההיסטוריון, לעומת זאת, ייחס משמעות מסוימת למושג "מאה", ובחן אותו במובן סמלי; הוא טען שהמאה ה-19 הסתיימה במלואה, למעשה, רק ב-1914. גנטיקן שמאלן אחד התפרץ: זה בלתי נתפס ומגונה שבשנת 2000 כל כך הרבה אנשים בכדור הארץ עדיין מתים מרעב. איש אקדמיה ימני ליגלג: כמו כל אחד, גם הוא מצר על מלחמות ורעב; אחרי שאמר זאת, הוא סבור שאין שום תועלת ברצון לשנות את גורל האנושות כל עוד איננו משנים את הטבע האנושי; בכך הוא בעצם הסכים בעקיפין עם שחקנית הפורנו, שבינה לבינו נרקמה שותפות לדבר עבירה לאורך כל התוכנית. אבל מאחר שהוא לא היה מעודכן בהתפתחויות האחרונות בביולוגיה המולקולרית, הוא לא הביא בחשבון ששינוי כזה (שהוא ייחל לו באותו ביטחון שהאמין שהוא בלתי אפשרי) נהיה בר-ביצוע, ובתוך זמן לא רב. הגנטיקן השמאלן, מצדו, היה דווקא בעניינים; אלא שבתור חסיד קנאי של הפעולה הפוליטית והדמוקרטיה, הוא דחה את הרעיון בחלחלה. בקיצור, פעם נוספת, הדיון הזה קיבץ יחד מטומטמים בלבד. נרדמתי שוב עד הנחיתה. אם המאה ה-20 מסתיימת כך, חשבתי לעצמי, אנחנו רחוקים מלראות את סופה.

ההעברה לבית המלון היתה מאורגנת היטב, צריך להודות. הנה מה שנשאר מהמאה ה-20: המדעים, הטכניקות. מיניבוס מדגם טויוטה, זה בכל זאת לא כרכרה.           

המפה והטריטוריה

כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. >>>

להישאר בחיים

בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>>

אפשרות של אי

מי מביניכם ראוי לחיי נצח?

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.
סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. >>>

פלטפורמה

על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>>

הרחבת תחום המאבק

איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>>

החלקיקים האלמנטריים

מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>

שירת התנועה המופסקת

"כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>>

אבטלה

אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה
בֵּין יְצוּרִים אֶנוֹשִיִים תָּמִיד חַדָשִים
את המֶטְרוֹ האֲוִוירִי הַזֶה אֲנִי מַכִּיר בְּעַל פֶּה;
לִפְעָמִים אֲנִי יָכול לא לְדָבֵּר חודָשִים. >>>

תנוך האוזן הימנית שלי

מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>>

מאחורי השיניים שלי

מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>>

כמו קרפיונים

כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>>

סוף הערב

זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>>

קליאופטרה 2000

הצעירים והיפים מזדיינים עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. >>>

הגרמני

"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>>

"מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת."

מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>>

גירסה להדפסה