משפחת מהגרים באליס איילנד מתבוננת בפסל החרות (1930)

אי הדמעות

החל מהמחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, טלטלה תקווה אדירה את אירופה: לעמים הרמוסים, המדוכאים, משוללי הזכויות, המשועבדים, הטבוחים, לכל שכבות החברה המנוצלות, המורעבות, מוכות המגפות, שדולדלו במשך שנים של רעב ושל מחסור, קמה ונהיתה ארץ מובטחת: אמריקה, ארץ בתולה >>>

אי של אפשרות

"אפשר לקרוא את הספר הזה כאילו היה החלק השלישי בטרילוגיה של פרק, שתחילתה ב'חלל וכו': מבחר מרחבים', (בבל, 1998), והמשכה ב-'W או זכרון הילדות' (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 1991), שניים מספריו הקודמים של פרק שנכתבו ב-1974 ו-1975 (בהתאמה). הספר הזה ממזג בתוכו כמה מן העניינים העקרוניים ביותר שהעסיקו את פרק בשני הספרים הללו - בראש וראשונה, העיסוק בקרע - קרע מן העבר, ממולדת, ממשפחה, מעצמך. 'W או זכרון הילדות', האוטוביוגרפיה המרוסקת של פרק, הספר היפה ביותר שנכתב אי פעם, חדר עמוק אל תוך חוויית הקרע האישית שלו כיתום מלחמה. 'סיפורים מאליס איילנד' מרחיק עדות, ופונה אל הקרע דרך המסע, הקריעה, המעבר של מיליוני אנשים מעברם, מארצם וממשפחתם אל העולם החדש, אמריקה, הארץ המובטחת."
שירה סתיו על ספרם של ז'ורז' פרק ורובר בובר "סיפורים מאליס איילנד", מוסף ספרים, הארץ >>>

אליס איילנד, בית חרושת לייצור אמריקאים

"ב'בית חרושת לייצור אמריקאים' זה, מנסה פרק להפוך את היוצרות ולחזור לאירוע טרומי יותר, לשחזר את זהותו היהודית, זו שאבדה בשואה, זו שנשכחה בנקודת המעבר ומרכז המעצר הזה שבין העולם ישן והחדש."
על ספרם של ז'ורז' פרק ורובר בובר "סיפורים מאליס איילנד", בלוג A-Z >>>

פרק בהיסטוריה

"פרק ובובר בעצם מתחקים דרך חוויית אליס איילנד אחר חווית השואה, ולכן יש לקרוא את מה שכתוב בין השורות, מעבר למילים ומה שמוסתר בתוך הצילומים. או במילים אחרות: 'איך נתפוס את מה שלא מראים, את מה שלא צולם, שלא מוין בארכיון, שלא שוחזר, שלא בוים?'"
רומי מיקוליסקי על ספרם של ז'ורז' פרק ורובר בובר "סיפורים מאליס איילנד", וואלה! >>>

סודאן?

מוטי פוגל על ספרם של ז'ורז' פרק ורובר בובר "סיפורים מאליס איילנד", קונונסנס >>>

חרדה ללא תָּקָנה, שאלה ללא פתרון: ז'ורז' פרק על קיוּם יהודי, הגירה וגירוש

"פרק, אשר שכל את שני הוריו, יצחק וצירל, בין השנים 1942-1940, מדבר על חוויה של קרע ותלישוּת. זוהי אינה הקריעה מן הדת בלבד, אלא קריעה מן המשפחה, מן הקהילה הקהילה ומן המקום שהיה אמור להיות מקומו, ערש ילדותו לכאורה, ארץ אבותיו: לברטוב ווורשה, מקומן של קהילות יהודיות ושל תרבות יהודית תוססת שאבדה מן העולם. משנתָּק הקשר המשולש (משפחה-קהילה-מקום), שוב הוא אינו יכול להיות מחודש. ישנו איזה שבר תמידי בהויה, סדק אל האין, המאפשר שלא רק להתבשם ממשב הרוח ומפני המים, אלא גם להתחלחל מעומק התהום. עבוּר אלו שילדותם נותצה, שהפכוּ תלוּשים ממקום ומתרבּוּת, היהדות אינה אלא קול מהדהד כאב, הברה רחוקה שקשה מאוד לעמוד על מוצאה ועל משמעה, כנגדה יש לעמוד שותקים, תמהים, מפוחדים—משום שהיא אינה פוסקת, ואין בה לא נחמה ולא מנוֹח. משהו מן הקרע שלא יתאחה, ומן הפצע הממלמל של ילדותו חשף פרק ב- W זכרון ילדות, אבל דומה כי אותה תפיסה דיסהרמונית של מלֹא הקיוּם, מציצה מן החרכים של ספריו, כמו מזכּרוֹת מן התהום ההיא. כזה הוא הסטודנט ב- איש ישן. כזה הוא גם גספר וינקלר, יהא אשר יהא, אשר שב ונגלה ב- החיים הוראות שימוש, כבונה הפזאלים של הנופים הימיים של ברטלבות'."
שועי רז על ספרם של ז'ורז' פרק ורובר בובר "סיפורים מאליס איילנד", בלוג פרא אדם חושב, רשימות >>>

אפשרות של אי

"ספר תיעודי לא רגיל, שבו סטטיסטיקה מקבלת פנים אנושיות, וסיפור מסע אישי של מחבריו אל דרך חיים חלופית שאבותיהם ויתרו או נאלצו לוותר עליה."
פאר פרידמן על ספרם של ז'ורז' פרק ורובר בובר "סיפורים מאליס איילנד", תרבות מעריב >>>

הבקו"ם של אמריקה

ספרים חדשים נוחתים בתזמון אקראי. הם חודרים אל מהלך החיים ללא הודעה מוקדמת, כמו באנר שמרצד פתאום על מסך המחשב וקוטע את רצף הקריאה. כשהם משובחים כמו 'סיפורים מאליס איילנד'- זה משמח.
ציפה קמפינסקי על ספרם של ז'ורז' פרק ורובר בובר "סיפורים מאליס איילנד", 7 לילות, ידיעות אחרונות >>>

סוזאנה מור בחתך

בחתך הוא מותחן ארוטי עוצר נשימה, המסופר בקולה האירוני של אישה משכילה, פיקחית וחדורת מודעות עצמית שחיה לבדה בניו-יורק. היא מורה לכתיבה ובלשנית שחוקרת את השפה על כל סטיותיה. רצח מבעית שמתרחש בשכונת מגוריה מוצא אותה לגמרי לא מוכנה לסכנות האורבות לה. >>>

גיא עד אגו מלגו

סיפורים על תרבות, בשר, מכות ואהבה. מסעו המודולרי של האגו משלב הלגו לשלב הפוסט עובר דרך באר שבע, ניו יורק ות"א ומגלה מציאות הגיונית ומבולבלת, ירוקה ומדממת. כדי לשרוד בעולם האורבני הכאוטי הזה, על הגיבורות לפתח לעצמן אגו אלסטי ולהפוך לנשים בעלות תושייה. >>>

מיכאל פייגה העיר שאינה לבנה: תל אביב של מעלה ותל אביב של מטה

"שני הספרים הם היסטוריה חדשה, חתרנית, מאתגרת, ששואלת שאלות חדשות ומציעה דרכי ניתוח שלא היו קודם. הם מתבוננים על תל-אביב בדרך שבה מיעטו להתבונן בה עד כה, ובכך חשיבותם. האחד מתחיל במקום שהשני מסתיים (ולהיפך). >>>

אנדי וורהול כלכלה

אנשים עשירים לא מחזיקים את הכסף שלהם בארנקים או בכל מיני גוצ'י או ולנטינו. הם מחזיקים את הכסף שלהם במעטפות של בנקים. מעטפות צרות כאלה. וכל העשיריות כרוכות בסרט נייר, וכך גם כל החמישיות וכל השטרות של עשרים דולר. והכסף בדרך כלל חדש. >>>

גירסה להדפסה