 |
|
בבל , , 9/2/2012 |
|
| ||
|
|
|
|
ארנה קזין
שלום וסליחה על אי הנוחות הזמנית
מתוך על הנוחות זהו חיבור על נוֹחוּת. לא על נחת הרוח, אלא על מה שמניח את הדעת. על המאמצים האדירים שמשקיע האדם כדי להרגיש נוח. גיבוריו של החיבור הם בני המעמד הנינוח שבינינו, שחותרים בלא לאות לשכלל תרבות עתיקת יומין המושתתת על יחסי אדון ועבד – בין תאבי הנוחות שיכולים להרשות אותה לעצמם ובין אלה שעמלים למענם כדי לעשות להם את החיים נוחים. וכיוון שבנוחות עסקינן, זהו גם חיבור על גוף האדם, משכנה של הנוחות, הסיסמוגרף שלה; הגוף שבאופן פרדוקסלי מוקף כל העת מסרים שמטרתם לגרום לנו להרגיש לא בנוח בו ואיתו. קל לשרטט את הקדמה האנושית במונחים של נוחות: משחר ההיסטוריה לא חדל האדם מניסיונותיו להשתלט על הטבע כדי להכניעו לצרכיו ולשיפור חייו, וככל שהציוויליזציה מתפתחת, כך החיים נוחים יותר. אנחנו מבקשים ללא הרף להשקיט את אי-הנחת הקיומית – זה הדחף שמניע אותנו, זהו טעם החיים, אבל את אי-הנחת משקיט רק המוות. הנה הפרדוקס שבנוחות: האדם שמכניע את הטבע מכניע בו-בזמן גם את עצמו. "אני אנוח בקבר", אמרה פעם בצדק האם "הפולנייה", שלא ידעה מנוח לנפשה; אלא שאנחנו, לעומתה, רוצים את המנוחה עכשיו – מנוחת הגוף והנפש – וכבר לא מתביישים בכך. הזרם המרכזי בתרבות הישראלית אינו תובע עוד מגיבוריו להיות חלוצים, חרוצים, פורצי דרך, בוני אומות, מחפשי אוצרות, ממציאי המצאות או מתקני עוולות חסרי מנוח. אנחנו נדרשים להיות צרכנים פעילים ושמחים ותו לא. אנחנו רוצים להשקיט עכשיו את נפשנו ואת מצפוננו, לעשות לנו חיים קלים ונעימים. לא להתאמץ ולא להתייסר, להתיישב באתר המנוחות עוד בעולם הזה. וכך אנחנו מתים, או לפחות נרדמים, בעיצומם של חיים. "אני מכיר את מבקשי המנוחה", כתב ניטשה, "על פי העצמים האפלים המרובים, שהם מציבים סביבם: הרוצה לישון מאפיל את חדרו, או זוחל לתוך מערה." [1] בהאפלה הזאת של החדר ושל המערה עוסק החיבור שלפניכם. הערה: [1] המדע העליז, בתרגום ד"ר ישראל אלדד, שוקן 1985. |
|
הקניון ותעשיית השימוש החד פעמי הם שניים מיסודותיה של תרבות הצריכה. תמורת הנוחות הרבה שהם מעניקים לנו אנחנו משלמים מחיר גבוה, נסתר מהעין: תרבות הצריכה מגבירה ניכור, פוגעת בחירות, מצמצמת אופקים, מדלדלת את הרוח ומקלקלת את המוסר. >>>
ספרתי: 78 בקבוקי בירה ריקים בפינת המטבח. הם עומדים כאן, מעיקים, עד שאחליט מה לעשות בהם.
מאה וחמישים שנים לאחר פלישתו הכושלת של נפוליון, נכנעה ברית המועצות בשלוק אחד לפפסי קולה. גיבור הספר, ואווילן טטארסקי, בן לדור שותי הפפס, דור ה- פ, הוא משורר שעבר הסבה לקופירייטינג. הוא נוכח לדעת שהתעמולה היא נצחית - רק המילים משתנות. >>> קובץ שיחות עם בעלי מקצוע, שיחות החושפות שמה שנגלה למבט של בעל מקצוע אחד איננו בהכרח מה שנגלה מנקודת מבטו של בעל מקצוע אחר. שיחה עם הטייס שנטל חלק במבצע ענבי זעם, שיחה עם ארכיטקט, שיחה עם צוללן, שיחה עם רופא מארגון רופאים ללא גבולות , שיחה עם אמנית ועוד. >>> יום העצמאות בצהרים. מנכ"ל זוגלובק ראובן משכית נוסע באאודי A4 כסופה על הכבישים של ישראל. >>> ז'ורז' פרק העין תחליק, ראשית כל, על פני השטיח האפור של מסדרון ארוך, גבוה וצר. הפתיחה של "הדברים" בתרגומו של דן דאור >>>
|
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved
