מתוך ציון אהובתי

1.

לוקח הרף עין לזהות עולם. לזהות את העולם עם הסיפור שהוא חייך, כשאומרים את זה באמונה. עדיין חשוך בחוץ, ואני בחלק הטוב של הסיפור. אני בגלות. גלות אמיתית, פוליטית, מטאפיזית, אני חייל של הנרטיב. וכן, הרחקתי את עצמי ממנה. החימום נדלק בשעה שש. החדר שלי, המפקדה, קטן מאוד, ובשש ורבע כבר חמים. אני יוצא מהמיטה, מחפש תחנה ברדיו, קלאסיק אף-אם, מכין לי קפה שחור ופרוסת לחם ופורס את המפות. אני קורא מדי-גז בצפון-מערב לונדון, ואני צריך לתכנן  את המסלול שלי לפני שאני יוצא. אני מקווה למזג אוויר טוב ולשכונה שתהיה טובה אלי.
כשאני מגיע לאזור שלי, אני מחפש שלוש תחנות מילוט. בית קפה להפסקת צהריים, הכרחי שיהיה זול. הכרחי שיגיש ארוחת בוקר אנגלית: ביצים, בייקון, נקניקיות, עגבנייה מטוגנת וטוסט. אני לא אוכל שעועית כי זה מכביד על ההליכה. מחויב המציאות שיֵשבו בקפה הזה פועלים. קל לזהות אותם כי הם לובשים גופיות, בצהוב זרחני, מעל הבגדים. הם אוכלים הרבה וברעש, וסופסוף נוח לי בין אנשים. הם מלוכלכים, ואני חושב שקשה להם כמו שלפעמים קשה לי. תחנה שנייה, ספסל בפינה שקטה כדי לעשן אצלו ממקטרת השלום. הכרחי שיהיה מבודד מספיק כדי לא לחשוש מהפתעות. חיוני שישקיף על נוף סביר, אבל זה קל, כי לרוב אני מתהלך בשכונות של עשירים וסתיו עכשיו, השלכת אדומה והגגות רעפים. תחנה שלישית, בר לשתות בו את כוסית סיום העבודה. אין לי תנאים מוקדמים בעניין הזה.
האנשים שנשארו בציון, ארצי-מולדתי, מאוכזבים לפעמים. אולי זה לא חשוב מספיק בעיניהם העיסוק הזה, קריאת הגז מיטרס. אבל אני, אני גאה לחיות ככה, אם מישהו באמת רוצה לדעת. וזה לא שתגובתם עוברת על פני בלי קושי. אפילו היא, שהרחקתי את עצמי ממנה, שאלה: "בשביל זה נסעת?" אבל כן, היא עוד לא אישה, היא רק ילדה שאני אוהב ואני נאמן לסיפור הגדול ולפרק הגלות. היא רחוקה ממני עכשיו, ורק המחשבות שלי פוגשות אותה, מתבשמות, ויוצאות לשתות ליד הבית שלה. שם מחכים כל החברים שלי, מדברים על חומר החיים. הם מתכוונים לחומר החיים שיושב שתוי במושב האחורי, הזמן והדיאלקטיקה יושבים מלפנים.
 

מבט מהמטוס על קו החוף של תל אביב מעט לפני הנחיתה בנמל התעופה בן גוריון / רועי עילם

דניאל סטברו קולות מן המשתה הבודד

אולי עמדתְּ שם מחוץ לחדרי, עיניים-חומות, הרי את רחוקה עד כדי כך. שמעת את קולות המשתה הבודד ושמעת גם שהצחוק שלך חסר לי, את מוכרחה לאהוב אותי, אני פרי, והריקבון שלי יפה לעין. >>>

נדין גורדימר המציאה

ג'ולי, בתם היחידה והמרדנית של בנקאי לבן ועשיר מיוהנסבורג ושל בעלת בתי קזינו מקליפורניה, פוגשת בעבּדו, מכונאי במוסך. עבדו הוא מהגר לא חוקי החי תחת זהות בדויה מפחד שלטונות ההגירה.
ג'ולי מתאהבת בעבדו. הוא עובר לגור אצלה. היא מראה לו את העולם השבע שלה. >>>

שרון רוטברד עיר לבנה, עיר שחורה

לפעמים, כדי לשנות עיר, די לשנות את הסיפור של העיר. בתל אביב, שהיא אולי העיר היחידה בעולם שקרוייה על שם ספר, מזה זמן רב הסיפור של העיר נקרא "עיר לבנה". >>>

אוגוסט סאנדר בנאי

אוגוסט סאנדר, בנאי, בסביבות שנת 1928 . >>>

איימי בלום בדיוק כפי שאני

לא הופתעתי למצוא את עצמי בירכתי חנותו של מר קליין, לבושה רק בגופיה ותחתונים, מוקפת בפרוות צובל.
"צובל ממש מתאים לך, ליזבט," אמר מר קליין לאחר שהניח עלי מקטורן בעל צווארון-צעיף. "מתאים בדיוק לעור שלך ולעיניים שלך. הבחורים בטח אומרים לך את זה אלף פעמים ביום. >>>

גירסה להדפסה