 |
|
בבל , , 8/2/2012 |
|
| ||
|
|
|
|
מישל פוקו
סדר השיח
|
|
ozkok / sipa press © Gallimard, 1971, 2002 © בבל, 2005 דאנאקוד: 462-313 שם מקורי: L'ordre du Discours מס' עמודים: 66 מחיר קטלוגי: 68 ₪ תרגום מצרפתית: נעם ברוך עריכת תרגום: דורי מנור עיצוב עטיפה: נדב שלו
|
|
"אני מניח שבכל חברה וחברה ייצור השיח עובר פיקוח, ובעת ובעונה אחת גם נברר, מאורגן ומופץ – וזאת באמצעות מספר מסוים של הליכים שתפקידם למשול בכוחותיו ובסכנותיו, לשלוט במאורע האקראי של השיח ולחמוק מחומריותו הכבדה והאימתנית"." מישל פוקו לימד בקולז' דה פרנס מינואר 1971 ועד למותו ביוני 1984. להוראה בקולז' דה פרנס ישנם כללים ייחודיים: על המרצה לתת 26 שעות בשנה שמחציתן יכולות להינתן כסמינרים; על המרצים להציג בכל שנה מחקר מקורי חדש; ההשתתפות בשיעורים ובסמינרים חופשית לחלוטין ואינה מצריכה הרשמה, תואר או תעודה אקדמיים. ההרצאות של פוקו נערכו בכל יום רביעי מינואר ועד לסוף מרס לפני שני אודיטוריומים מלאים בשומעים ובמכשירי הקלטה. את ההרצאה הפותחת ("הרצאת הבכורה") נשא פוקו לפני תחילת סדרת ההרצאות הראשונה, ב- 2 בדצמבר 1970. להבדיל משאר ההרצאות שנשא בקולז' דה פרנס, שהתחילו לראות אור ביוזמת יורשיו רק ב- 1997 (עם יציאתו של הכרך "צריך להגן על החברה" שמאגד את ההרצאות של 1975 – 1976. מאז יצאו עוד שלושה כרכים ובסך הכל צפויים לצאת כשלושה עשר), זוהי ההרצאה היחידה שמישל פוקו בחר להוציא לאור בחייו כספר.
"לשיח שאשא היום, ולאלה שאצטרך לשאת כאן אולי במשך שנים, הייתי רוצה, לו היה הדבר אפשרי, להסתנן בחשאי. יותר משהייתי רוצה לשאת דברים, הייתי רוצה להיעטף על ידי הדברים ולהינשא באמצעותם הרחק מעבר לכל התחלה אפשרית. >>>
אתר באנגלית המוקדש למישל פוקו ולכתביו. >>> "חיבור מומלץ למי שמעוניין להתוודע להגותו של פוקו, ותרגומו המעולה של נעם ברוך שומר על המורכבות האינטלקטואלית של הרצאתו ועל בהירותה הרטורית." אין כמעט דיסציפלינה במדעי החברה והרוח, גם בישראל, שגבולותיה לא זועזעו כתוצאה מן המפגש עם מחשבתו של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו; לחסידיו היא סיפקה השראה לסדרה של שאלות ותובנות ולעתים גם לארגון מחדש של הידע, מבקריו בישראל תלו בו אחריות גם למגמות פוסט-ציוניות. עדי אופיר על הופעתם בעברית של שלושה ספרים המאפשרים ללכוד רגע מכריע בהתפתחות מחשבתו ועל התקבלותו בישראל.
גיום אפולינר אחד-עשר אלף המלקות יצירת המופת הפורנוגרפית של המשורר גיום אפולינר מ- 1907 מגוללת בווירטואוזיות, בהומור ובקלילות את מעלליו המיניים של מוני וִיבֶּסְקוּ, נסיך רומני מזויף וחרמן אמיתי. >>> וירז'יני דפנט בֶּז-מוּאָה (זיין אותי) נדין ומנו, שתי צעירות מהפריפריה הצרפתית, נפגשות במקרה ומגלות שיש להן הרבה במשותף: שתיהן פליטות של החברה התעשייתית, ניצולות של העיר המנוכרת, ובעיקר פצועות מהאלימות הגברית. לשתיהן צמאון אינסופי לוויסקי ולבירה, לזרע ולדם. >>> נדמה שכתיבה סביב מזרחיוּת, עם ההבניות שפועלות עליה מכל כיוון, באזור דיון סטרילי לכאורה — כמו ספר או תערוכה — טעונה בתחושה של העברה או הוצאה של משהו שהיה לפָנים פרטי, אישי, אנוס או מנותק מהיסטוריה, אל מרחב שהוא מעתה הפכו העקרוני: ציבורי, פוליטי, רצוני >>> דונאטיין אלפונס פרנסואה (המרקיז) דה סאד מחשבות על הרומן "...לעולם לא אצייר את הפשע, אלא בצבעיו של הגיהינום; ברצוני כי יתגלה במערומיו, שיפחדו מפניו, שיתעבו אותו, ואיני מכיר כל דרך אחרת להגיע לכדי כך, אלא להציג אותו על כל הזוועה המאפיינת אותו. >>>
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved
