בית

בבל , , 9/2/2012

                           

 

בנג'מין ר. בארבר אחרי ה- 11 בספטמבר

מתוך ג'יהאד נגד מק-עולם

ב-11 בספטמבר 2001, הגיעה מלחמתו הממושכת של הג'יהאד נגד מק-עולם לשיא מבעית, במתקפה חסרת תקדים על מקדש היוזמה החופשית בניו יורק ועל הקתדרלה של העוצמה האמריקנית בוושינגטון. בהפלת מגדלי התאומים של מרכז הסחר העולמי ובהרס אחד מאגפי הפנטגון באמצעות המצאה שטנית של פצצות אנושיות, הפכו לוחמי הג'יהאד את הכיוון בתנופת המאבק בין ג'יהאד ומק-עולם , ופתחו דף חדש בסיפור המתמשך. עד אותו יום, נראה היה כי במצעד ההיסטוריה הבלתי נמנע אל פוסט-מודרניות שאננה המנצח הגדול הוא מק-עולם – ניצחון היסטורי של מוסדות הסחר החופשי והחומרנות הממוסחרת, החילונית והשאפתנית של מק-עולם. כיום נראית תוצאת העימות בין העתיד לבין התגובה הרדיקלית נגדו הרבה פחות ודאית. בעת שהעולם  נכנס לשלב חדש של מאבק באויב בלתי נראה, עלינו להכיר את העימות בין ג'יהאד לבין מק-עולם כדי להבין מדוע התגובה המודרנית לטרור לא יכולה להיות רק צבאית או טקטית, אלא היא דורשת מחויבות לדמוקרטיה ולצדק, גם כאשר הם אינם עולים בקנה אחד עם המחויבות להתפשטות תרבותית ולשווקים גלובליים. כדי שהמלחמה בטרור תצליח, עליה להיות  גם מלחמה למען הצדק, ולא רק במובן שבו הנשיא ג'ורג' בוש השתמש במושג הזה בפנייתו לקונגרס.

שבוע לאחר הטראומה של המתקפה הראשונה בקנה מידה גדול על המולדת האמריקנית, שהצליחה אפילו יותר משקיוו מתכנניה בעצמם, הצטרף הנשיא בפיתאומיות למאבק המחודש נגד הטרוריסטים של הגי'האד כאשר פרש את הרטוריקה של הצדק של שכר ועונש: "אנחנו נביא את הטרוריסטים למשפט", אמר בכובד ראש למושב משותף של הקונגרס, "או שנביא את הצדק אל הטרוריסטים". הדיבורים על צדק ומשפט היו אמנם ההקשר הנכון לתגובה האמריקנית, אבל הם יישארו הולמים רק אם טווח משמעותם יורחב מצדק של נקמה לצדק של חלוקה.

ההתנגשות בין כוחות הפילוג השבטיים והפונדמנטליזם הריאקציוני שכיניתי בשם ג'יהאד (ואינני עוסק דווקא באיסלאם) ובין הכוחות המאחדים של המודרניזציה ותוקפנותה הכלכלית והתרבותית של הגלובליזציה הכלכלית, שאותה כיניתי בשם מק-עולם (ואמריקה איננה האחראית היחידה להם) הוחרפה באכזריות על ידי התלות ההדדית הדיאלקטית של שתי מערכות אלה של כוחות מנוגדים. בג'יהאד נגד מק-עולם , אני מזהיר שהדמוקרטיה נקלעה למרכז התנגשות של תנועות, שכל אחת מהן, מסיבותיה שלה, נראית אדישה לגורל החירות, ועלולה לסבול קשות. עכשיו, בעת שאנחנו פותחים במתקפה צבאית חדשה נגד הג'יהאד (שפירושו איננו האיסלאם אלא הפונדמנטליזם המיליטנטי), ברור שהדמוקרטיה ולא הטרור יהיו הקורבן העיקרי של המאבק המתנהל כיום.

רק גלובליזציה של מוסדות אזרחיים ודמוקרטיים עשויה להציע דרך להימלט מהמלחמה הגלובלית בין המודרניות ובין מבקריה הבלתי מרוצים, מפני שהדמוקרטיה מהווה תשובה לג'יהאד ולמק-עולם כאחד. היא מגיבה ישירות להסתייגות ולחוסר הנחת הרוחני של אלה שבעיניהם הטריוויאליזציה וההומוגניזציה של ערכים הן עלבון למגוון התרבותי ולדרישות הרוחניות והמוסריות. אבל היא גם עונה על תלונותיהם של אלה השקועים בעוני וביאוש כתוצאה משווקים גלובליים הפועלים ללא הכוונה ומקפיטליזם שיצא מכלל שליטה מפני שהוא נעקר מהמגבלות ההומניות של מדינת-הלאום הדמוקרטית. בהרחבת תחום הדמוקרטיה למגזר השוק הגלובלי יכולה גלובליזציה אזרחית להבטיח הזדמנויות לנשיאה באחריות, שיתוף ושליטה למעוניינים להצטרף לעולם  המודרני ולנצל את הייתרונות של הברכה הכלכלית הטמונה בו. בהבטחת מגוון תרבותי, מקום תפילה ואמונה המוגנים מפני האדיקות הרדודה של המוניזם התרבותי של מק-עולם , הגלובליזציה מסוגלת לטפל בחרדותיהם של אלה החוששים מהחומרנות החילונית ומחויבים בקנאות לשימור ייחודם התרבותי והדתי. תוצאת המאבק האכזרי בין ג'יהאד ומק-עולם תהיה תלויה ביכולתם של אנשי הקידמה להפוך את העולם  לבטוח לנשים ולגברים המבקשים צדק ואמונה כאחד, וניתנת להשגה רק אם הדמוקרטיה תנצח.

jihad1.jpg

נדין גורדימר המציאה

ג'ולי, בתם היחידה והמרדנית של בנקאי לבן ועשיר מיוהנסבורג ושל בעלת בתי קזינו מקליפורניה, פוגשת בעבּדו, מכונאי במוסך. עבדו הוא מהגר לא חוקי החי תחת זהות בדויה מפחד שלטונות ההגירה.
ג'ולי מתאהבת בעבדו. הוא עובר לגור אצלה. היא מראה לו את העולם השבע שלה. >>>

דיוויד קורטן כשהתאגידים שולטים בעולם

כיצד קרה שערים נידחות ועלובות מתהדרות לפתע בנמלי תעופה מודרניים ומפוארים, באוטוסטרדות משוכללות שעליהן מצטופפים המודלים החדישים ביותר של המכוניות, במלונות חמישה כוכבים, בקהילות מגורים אקסקלוסיביות ומסוגרות ובקניונים עצומים, ממוזגים ונוצצים, שעמוסים במוצרי >>>

נקודת היעלמות

למצוא מחדש את קסם האוטוסטרדה והמרחק, והאלכוהול הקפוא במדבר והמהירות, לחיות את כל זה מחדש בווידיאו בבית, בזמן אמת - לא למען העונג הפשוט של הזיכרון, של ההיזכרות, אלא מפני שההיקסמות מחזרתיות אווילית כבר נמצאת כאן, בהפשטה של המסע. >>>

שירה אבן על יחסי מין אחרי פיגועי תופת

אחרי כל פיגוע קשה, ליאת ואני היינו ניצבים בפני בעיה קורעת לב. לשכב או לא לשכב? >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית