סיר, אני מהארץ האחרת [1]

אנחנו משתעממים בעיר, מקדש השמש אינו קיים יותר. בין רגלי עוברות האורח הדאדאיסטים חיפשו מפתח ברגים והסוריאליסטים גביע בדולח. זה אבוד. אנחנו יודעים לקרוא על הפרצופים את כל ההבטחות, השלב האחרון של המורפולוגיה. הפיוט של הכרזות החזיק מעמד עשרים שנה. אנחנו משתעממים בעיר, צריך להתאמץ מאוד כדי לגלות מסתורין על שלטי החוצות, שלב אחרון של הומור ושירה:

מרחצאות הפטריארכים

מכונות לפריסת בשר

בית המרקחת של הספורט

מזון מרטירים

בטון שקוף

מנסרת יד זהב

מרכז התאוששות פונקציונלי

אמבולנס אנה הקדושה

קפה השדרה החמישית

רחוב המתנדבים המוארך

פנסיון משפחתי בגינה

מלון הזרים

רחוב פראי [2]

והבריכה של רחוב הילדות, ותחנת המשטרה של רחוב הפגישות. הקליניקה הכירורגית ומשרד ההשקעות של רציף הצורפים. הפרחים המלאכותיים ברחוב השמש. מלון מרתפי הארמון, בר האוקיאנוס וקפה בא והולך. מלון התקופה.

והאנדרטה המוזרה של דוקטור פיליפ פינל, מיטיב המשוגעים, בערבים האחרונים של הקיץ. לתור את פאריז.

נשכח, זכרונותיך נמחקים על ידי כל תדהמות תבל, נוחתים במרתפים האדומים של פאלי-קאו, בלי מוזיקה ובלי גיאוגרפיה, כשהם לא-עוד נישאים אל עבר ההאסיינדה שבה השורשים חושבים על הילד והיין נגמר במשלים ישנים. כל זה נגמר. ההאסיינדה, לא תראה אותה יותר, היא אינה קיימת. צריך לבנות את ההאסיינדה.

[1] הערה: זהו קטע הפתיחה של המניפסט, שנכתב ב-1953, הודפס ב-International Situationiste #1 , יוני 1958

[2] ברשימה מצוטטים שלטי חוצות ושמות רחובות, המהווים מעין רדימיידס של משחקי מלים שנוצרים משמות רחובות ועסקים. התרגום של השמות לעברית הוא מילולי.

(מצרפתית: שרון רוטברד)

חוליו קורטאסר מתומן

חוליו קורטאסר מרבה לבדוק בכתיבתו את גבולות המציאות ודרכי הבעתה. הקורא בסיפוריו נסחף לעולם מעורר צמרמורת ומלא הפתעות. מה שחשבת למציאות מתפורר בפתאומיות, ומשהו אחר, זר ומדהים אך בה בעת מוכר וטבעי, מציף את תודעתך. המציאות מתגלה כחידה שאין אנו מסוגלים לפענח. >>>

רם קולהאס הזיית ניו יורק

מנהטן היא אבן רוזטה של המאה העשרים. >>>

רם קולהאס אז מה בעצם קרה לאורבניזם?

"מאחר שאיננו אחראים, עלינו להיעשות בלתי אחראים. בנוף של תועלתנות גוברת ושל חוסר יציבות, האורבניזם לא חייב עוד להיות הנכבדה שבבחירותינו; האורבניזם יכול לקחת את עצמו בקלות, להיעשות 'מדע עליז' - אורבניזם קל. >>>

יבגני זמיאטין מאמאי

בערבים ובלילות אין יותר בתים בפטרבורג: יש ספינות אבן שש-קומתיות. עולם בודד שש-קומתי, שטה הספינה על גלי האבן בין עולמות שש-קומתיים בודדים אחרים; הספינה חוצה את אוקיינוס האבן הסוער רחובות, נוצצת בשלל אורות התאים. בתאים אין דיירים, כמובן: יש נוסעים. >>>

גירסה להדפסה