בשנת תרנ"ט בבַקר מנהיגנו הגדול בארצנו היתה לי הזכות לראותו פנים אל פנים וגם ללחוץ את ידו.
עוד ימים מספר לפני בואו עבר הקול במחנה היהודים ביפו, כי ד"ר הרצל בא ארצה בלוית חבריו והם מתאכסנים במלון קמיניץ ברחוב בוסטרוס. הידיעה הזאת היתה לשיחה בפי כל, כמובן מפה לאֹזן, ולעולם לא אשכח את רגש האושר של יהודי יפו באותם הימים.
אחדים סרו לבית-מסחרי לשוחח על המאורע. היתה התענינות רבה, אם ועד העדה ילך לבקר את הרצל במלון. נמצאו מי שטענו, כי אסור לעשות צעד כזה בימים כאלה, כשהממשלה משגיחה בשבע עינים על התושבים, אבל התשוקה לראות את המנהיג גברה על כל החששות. אספתי את חברי באגודת "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" וכולנו יחד טכסנו עצה, כיצד לקבל את פני המנהיג. אחרי ויכוחים הוסכם בינינו, כי על כל אחד מאתנו ללכת לביתו ללבוש בגדי חג ובשעה הקבועה עלינו להתאסף בבית-מסחרי הקרוב למלון קמיניץ. לקחנו עמנו "דין וחשבון" של אגודתנו בצרוף ה"תקנות" והלכנו בזהירות רבה אל הרצל. אחד אחד הגענו אל המלון, כדי שלא ירגישו בנו, עלינו למשרדו הקטן של המנוח חיים קמיניץ ושאלנו לחדר של הרצל. מר קמיניץ ענה לנו, כי זה עתה הלכה החבורה אל תחנת הרכבת לנסוע לירושלים, הסתכל בשעונו והוסיף: "יש לכם עוד עשרים וחמשה רגעים ואם תמהרו – עוד תספיקו לראותו".
בלי לחכות אף רגע מהרנו אל התחנה.  ראינו את הרכבת עומדת בתחנה ובמסדרון חמשה אנשים, לבושים כולם בגדי כאקי כאופיצרים גרמנים. בחשבנו, כי אלה הם באמת אופיצרים, הססנו לגשת אליהם. ואולם עוד אנו עומדים ומהרהרים והנה התקרב אלינו אחד מהם ושאל אותנו, אם יהודים אנחנו. ענינו בחיוב. "באנו לראות את ד"ר הרצל" – אמרנו לו. הוא השיב לנו בצרפתית בבת-צחוק על שפתיו: "אני הוא זה העומד לפניכם" – והושיט לנו את ידו בבישנות. ברכנוהו בשם אגודתנו לבואו ארצה והגשנו לו את ה"דין וחשבון" עם ה"תקנות". מיד הקריב אותנו אל שאר חבריו – ונתודע גם אליהם. שוחחנו אילו רגעים, אחר-כך נפרד מאתנו ועלה לרכבת.
לא יכולנו לזוז ממקומותינו ולהסתפק בראיה חטופה, נשארנו עומדים על המדרכה וחכינו עד שהרכבת תסע. אז פנה אלינו המנהיג ושאלנו: "האם אלה העומדים מאחורי הגדר יהודים הם?". הבטנו לאחורינו וראינו מספר גדול של יהודים שבאו גם הם לראות את הרצל וחבריו. ענינו לו, כי כולם יהודים. מיד רמז לנו לדרוש בשלומם ולבקש מהם שיתפזרו. הבינונו את כוונתו, הרימונו את ידינו לאות פרידה ובקשנו גם מהקהל ללכת איש איש אל ביתו.

מתוך הספר "מלכי בציון – פרשת מסע הרצל בארץ-ישראל וזכרונות עדי ראיה" מאת אהרן ורדי (תל אביב, 1931)
נכתב ב1931
ברשת מ-27/12/05

פרשת חיי

ספרו האוטוביוגרפי של יוסף אליהו שלוש "פרשת חיי" התפרסם בתל אביב בשנת 1931, ראה אור בשנית בהוצאה פרטית ב- 1973 אך מעולם למעשה לא הופץ לקהל הרחב. ספר זה מציג מבט אחר לגמרי על ההיסטוריה המוקדמת של תל אביב וזווית יחודית, אוהדת וביקורתית כאחת, על המפעל הציוני. >>>

אל הערביים

"הלא אחים אנו, לא רק לגזע ולמולדת כי אם גם אחים לצרה: כמונו כמוכם הננו עמים של עבר מזהיר, של תרבות ומסורת עתיקה ושל שאיפות לאומיות נעלות, וגורלנו אינו ניתן בידינו אנו. >>>

הציוניות והסוכנות

"חלק מהציוניים שבארץ מבליטים לנו בזמן האחרון, על-ידי נאומיהם באספות ומאמריהם בעיתונות, כי יש בעולם שני מיני יהודים, חלק מהם ציוניים וחלק אחר יהודים סתם. >>>

קול קורא להספרדים ולעדות המזרח בארץ ישראל

"חי נפשי שתמיד לא הייתי מבדיל אפילו במצפוני בין יהודי זה ליהודי אחר, אלא אחרי שנוכחתי לדעת בהזדמנויות שונות הוא בזה שבני המזרח בכללם מסתפקים במועט וענייהם ויתומיהם וזקניהם וחוליהם אינם דורשים עזרה אלא ברגע האחרון עד שידם אינה משגת ועד שבאים מים עד נפש. >>>

פתח דבר

"התאמצתי כפי יכולתי לרשום את זיכרונותי למען יישארו לבני משפחתי אחרי, וגם להמעוניינים בתולדות ובהתפתחות היישוב העברי ביפו, ועל היחסים הטובים ששררו בינינו ובין שכנינו הערבים במשך תקופה של עשרות שנים עד בואם של 'גואלי' ארצנו האנגלים. >>>

"על כן לכל הפחות הכתבן הזה היה צריך לחתום שמו הפעם לא מזג טוב אלא מזג רע" (טוק-בק של אחרי פורים)

מכתב למערכת עיתון דואר היום מיוסף אליהו שלוש בעניין דיווח העיתון על בחירת בת אחיו רקטה שלוש לאסתר המלכה של שנת 1927.
(מהארכיון הציוני) >>>

נתי מרום עיר עם קונספציה

בניגוד למיתוסים פופולריים שהתקבעו עם השנים, תל אביב היא עיר מתוכננת מן היסוד, "עיר עם קונספציה", שמחשבה ומעשה תכנוניים עיצבו אותה מראשיתה.
תל אביב נוסדה והתפתחה מתוך תפיסה כי עיר טובה היא עיר שיש לתכנן מראש, בכוונה תחילה. >>>

תיאודור הרצל אלטנוילנד

יהודי וינאי צעיר ומשכיל, מואס בחייו ומצטרף לאציל גרמני למסע פרישות לאי בודד באוקינוס השקט. בדרכם מגלים את פלשתינה, כפי שנתגלתה להרצל בביקורו ב-1898: שוממה ופרובינציאלית. 20 שנה אח"כ, הם מגיחים מהאי, שבים לפלשתינה ומגלים לתדהמתם עולם חדש "אלטנוילנד". >>>

תום שגב Tel Aviv - Jaffa: the true story

Tom Segev on "White City, Black City",
HaAretz >>>

מועין בסיסו יפו בבטן הלוויתן

נֶשֶר מֵאֶבֶן אֲרוֹן קְבוּרָתוֹ / טָס בִּמְנוֹרָה / בִּכְנָפָיו פָרַץ אֶת הָגָדֵר. / רַעַל וּפְנִינָה בְּכוֹסֵךְ. >>>

גירסה להדפסה