בבל , , 26/6/2017

                           

 

דניס ג'ונסון לא לזוז

הוצאת בבל מתאבלת על הסופר האמריקאי דניס ג׳ונסון, שמת ב- 24 במאי 2017, והוא בן 67. ג׳ונסון, תלמידו של ריימונד קארבר, היה משורר, סופר ומחזאי, אחת הדמויות הבולטות בנוף הספרות האמריקאי ואחד הסופרים האמריקאים הכי אהובים עלינו. >>>

ג׳ימי לונץ הוא איש תמים (פחות או יותר).
כשהוא יוצא מתחרות חבורות זמר בסגנון ברברשופ שבה השתתף בבייקרספילד שבקליפורניה, יש לו הרגשה שהמזל לצדו. פתאום בא לו להמר. בשתים–עשרה וחצי הסוסים מתחילים לרוץ.
אבל בחוץ, מול הכניסה, עומד איש עצוב וגבוה במכנסיים יקרים ונעליים יקרות, מעיל ספורטיבי מצמר כבשים וכובע קש לבן של פנסיונרים. קוראים
לו גמבל, הוא ידוע כאחד שלא מתעסקים איתו, והוא עובד בשביל מישהו שלונץ חייב לו הרבה כסף.
מהר מאוד נשלף אקדח וג׳ימי נאלץ לברוח. במנוסתו הוא פוגש אישה נקמנית ובדרך כלל שתויה בשם אניטה. עכשיו שניהם בורחים. וביחד הם נקלעים לכל צרה אפשרית.
ברומן מסחרר וקצבי זה, מחדש דניס ג׳ונסון, אחד הסופרים המוערכים והאהובים באמריקה, את מסורת הנואר. גרסה ראשונה של הרומן התפרסמה בהמשכים בירחון ״פלייבוי״.

nobody move.jpg

Nobody move / Jeffrey Smith

דניס ג'ונסון השם של העולם

"דבר לא נדרש ממני. היה עלי להניח רגל, ועוד רגל, ולצפות שבאחד הימים אתרחק מספיק מן השמש השחורה והקרה שלי כדי לחמוק בעדינות מן המסלול. >>>

דניס ג'ונסון הבן של ישו

עם אקדחים זולים שעשויים להתפוצץ לך ביד כשאתה לוחץ על ההדק, במכוניות של שישים דולר שאפשר להתנגש בהן בעמוד טלפון בלי שיקרה שום דבר, צעיר אמריקאי חסר שם וחבריו המסוממים והשיכורים חולפים על פני נופים של חורבן אנושי וסביבתי, נוסעים בכבישים ישרים וארוכים על >>>

דניס ג'ונסון עץ עשן

"היה היתה פעם מלחמה.
היה היתה פעם מלחמה באסיה, ועם הטרגדיות שלה נמנתה העובדה שהיא באה בעקבות מלחמת העולם השנייה, מלחמה מודרנית שהצליחה איכשהו לשמר או להחיות חלק מהריגושים והמעללים של מלחמות קודמות. >>>


11_front ssmall.jpg

אמילי סנט ג׳ון מנדל תחנה אחת-עשרה

קירסטן ריינולד לא תשכח לעולם את הלילה הגורלי שבו הגיעה ילדותה לקצה. זה קרה באמצע הצגת ״המלך ליר״ על בימת תיאטרון אלגין שבטורונטו, שבה שיחקה בתפקיד הילדה קורדליה, כשלנגד עיניה מת לפתע מהתקף לב הכוכב ההוליוודי הנערץ ארתור ליאנדר. >>>

widelyopen_cover_front.jpg

אסתר פלד פתח גדול מלמטה

כפי שמעידה כותרת המשנה של ״פתח גדול מלמטה״, הספר מכיל סיפורים מאוד רומנטיים שעניינם יחסים בין נשים וגברים, המתוארים מנקודת מבטה של אישה. >>>

cockroaches_print front.jpg

יו נסבו התיקנים

״על כל תיקן שאתה רואה יש לפחות עשרה שהצליחו לברוח. משמעות הדבר שהם נמצאים בכל מקום.״

גופתו של שגריר נורווגיה בתאילנד התגלתה בחדר מלון מפוקפק בבנגקוק כשסכין נעוץ בגבה. >>>

laszlo_frontss.jpg

לאסלו קרסנהורקאי תוגת ההתנגדות

האטרקציה היחידה בקרקס הנודד שהגיע העירה היתה גווייתו החנוטה של לווייתן, מעין מפלצת משותקת, אולי סמל לרודני העבר שגוויותיהם מוצגות במוזוליאומים, אבל גם התגלמות מעוררת חלחלה של הטבע החנוט, המסואב, שאין לחיות בו עוד: האדמה הקפואה, הבתים שהביתיות היא מהם >>>

עוד ספרים

איבן שצ׳גלוב (ז׳יל איבן) מרשם לאורבניזם חדש

״כל אחד יתגורר ב״קתדרלה״ האישית שלו. שיהיו בה חדרים שיעוררו חלומות חזקים יותר מכל סם ובתים שאי אפשר יהיה לעשות בהם דבר מלבד לאהוב.״
"מרשם לאורבניזם חדש", נכתב ב-1953 והתפרסם בגליון הראשון של כתב העת של התנועה הסיטואציוניסטית ב- 1958. >>>

ג’ימי לונץ בחיים לא היה במלחמה, אבל ידע שבטח ככה מרגישים שם

שמונה–עשר חבר’ה בחדר אחד, ורובּ, הבמאי, שולח אותם החוצה ־ שמונה–עשר חבר’ה שכם אל שכם, נעים להוראות המפקד ועושים מה שהתאמנו יום ולילה לעשות. >>>

אסתר פלד נניח אישה

נניח אישה.
איפה נניח אותה?
עם כל הסימנים:
יונדאי סנטה-פה, נפח מנוע גדול, גדול.
נוסעת על כביש מספר אחת כמעט כל יום. בקטעים שאפשר נוסעת מאה ארבעים. >>>

לאסלו קרסנהורקאי מצבי חירום - מבוא

אם כי הלכה למעשה לא עברו מאז אלא רגעים ספורים, דומה כי נצח שלם חלף בשבריר השנייה המסנוור שבּו כמו ראתה את עצמה מלמעלה, והנה היא חדורה עריריוּת מצמיתה וממררת בבכי, במרחב האדיר של עלטת הערב, ניצבת בחלון המואר של הרכבת המתמהמהת כעומדת בקופסת גפרורים והפנים >>>

עוד חומרים

 

אחרי סוף העולם: "תחנה אחת-עשרה" הוא רומן אפוקליפטי מיוחד ויפהפה

״בניגוד לאופן שבו התרגלנו לצרוך יצירות דיסטופיות בשנים האחרונות, הרומן של אמילי סנט ג'ון מנדל עוסק דווקא בחיים ולא במתים. 20 שנה אחרי מגפה קטלנית, הוא מציג באופן מרתק את התחדשות הגזע האנושי בלי האפלה שמאפיינת את הז'אנר.״
יונתן גרוסמן על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, וואלה! >>>

הסימפוניה הנודדת

״לפנינו יצירה היכולה להפגיש את שוחרי הספרות הגבוהה ואת חובבי הספרות הקצבית במקום טוב באמצע; רומן עשוי היטב, היטב עד מאוד, השוזר חוטי עלילה במיומנות משכנעת (אף כי העלילה עצמה מסתברת פחות, בפרט מבחינה טכנולוגית). לשבחה גם ייאמר כי אף שאינה מתעלמת ממה שבינו לבינה בתרבות מתירנית, היא נוגעת בזה בכיסוי וברמיזה ובאופן השווה לכל נפש, גם לזהירות שבנפשוֹת.״
צור ארליך על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מקור ראשון >>>

הבוקר התעוררתי קצת עצובה, בעיקר כי נזכרתי שאתמול בלילה סיימתי את "תחנה אחד-עשרה" ואין עוד ממעללי העולם החדש עליו קראתי בשבוע האחרון.

״התעוררתי הבוקר עצובה בעיקר כי רציתי עוד אלפי עמודים של מידע על העולם החדש-ישן הזה, רציתי לדעת מה קרה גם מאה שנה אחרי הכל, ולא רק כמה עשורים בודדים. חייתי את העולם שבתוך "תחנה אחד-עשרה" במשך שבוע ושום דבר שנכתב בו לא נראה לי מופרך או בלתי סביר שיקרה, וזה מה שהכי הפחיד אותי בו.
אני לא יודעת אם לקרוא לספר מדע בדיוני, נבואה שחורה או פשוט ספרות טובה מאוד אבל אני ממליצה עליו בחום לאוהבי כל הז'אנרים, יש בו משהו מאוד מחכים על האנושות, משהו ששם לקורא מראה אמיתית (לא שקרנית כמו בחנויות בגדים) מול הפרצוף ודורש שיבהה במה שמשתקף.
ספר מעולה - חמישה כוכבים.״
רעות זארו על ספרה של אמילי סנט ג׳ון ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

ספר מעולה - חמישה כוכבים

"הספר הזה גרם לי לשאת קינה על חיים שעדיין יש לנו ועל הפריבילגיות הקטנות (כלומר, ענקיות) שהן עדיין מנת חלקנו, כי הכול כל כך נזיל ושברירי ולא לעולם חוסן. הספר הזה גרם לי להעריך את כל מנעמי החיים שאנו נוטים לקבל כמובן מאליו, ויותר מכך, הוא גרם לי להעריך את אספקת הצרכים הקיומיים הבסיסיים ביותר, שגם את קיומה אין לקבל כמובן מאליו. תסלחו לי על הדוגמה המביכה משהו, אבל הדמויות בספר חיות בעולם בו אין נייר טואלט. כלום יש דבר בסיסי ומובן מאליו מזה? חשבתם פעם איזה סיוט זה לחיות בלי קיומו של נייר טואלט וללא שום אלטרנטיבה אחרת?
הספר הוא בבחינת נחמה ותקווה להישרדות של הגוף, ולא פחות מכך, למציאת מזור לנפש, בתנאים בלתי אנושיים בעליל, והוא כל כך אנושי ומרגש."
מסמר עקרב על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

כווייה מדרגה שלישית

״קשה להפסיק את הקריאה בספר הזה, שהחוכמה והשנינה מתפקעות ממנו בכל עמוד. וגם קשה להניח אותו בקטגוריית ז'אנר ברורה. הוא מוגדר כקובץ סיפורים, אבל בקלות אפשר היה להגדירו גם כפרקים ברומן שהוא ההפך מרומן חניכה. אם כבר, אולי איזה אפילוג של רומן חניכה שלא נכתב: דיוקן של אישה שכבר סיימה להשתנות, שהבשילה דיה. יש בזה משהו כאוב, אבל גם שלם. מלנכולי, אך גם מאושר.״
יעל גלר על ספרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, 7 לילות, ידיעות אחרונות >>>

מה מסמל ביקור הלווייתן ב"תוגת ההתנגדות"

״ספרו של לאסלו קרסנהורקאי, שהתפרסם לראשונה ב–1989 ועתה רואה אור בעברית, מיטיב לתאר את תחושות המבוכה וחוסר הוודאות שנישאו באוויר עם התפוררות הקומוניזם.״
יניב ניצן על ספרו של לאסלו קרסנהורקאי ״תוגת ההתנגדות״, הארץ ספרים >>>

הספר הזה שבה את לבי, נהניתי מכל רגע

"מיהו ג'יוואן, מה הקשר שלו לארתור והאם הוא שרד? מיהו ארתור האדם ומיהן ארבע נשותיו ואיך הן קשורות לסיפור? איך הגיע עיתון הקומיקס של תחנה אחת עשרה לידי קריסטין? מי כתב אותו ואיך הוא קשור לסיפור? האם יצליחו קריסטין וחבריה להגיע למוזיאון הציוויליזציה?
תקראו ותגלו, מקסים מקסים מקסים!"
כרמית בר-גיל על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, כרמיתושיק >>>

עוד חדשות

 

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved