בבל , , 19/8/2017

                           

 

איל ויצמן ארץ חלולה

בחצי המאה שחלפה מאז כבשה ישראל ב- 1967 את הגדה המערבית, את חצי האי סיני ורצועת עזה ואת רמת הגולן, כיסו דורות של אנשי צבא, מתיישבים, אדריכלים, מתכננים, פוליטיקאים ומשפטנים את מפות השטחים הכבושים בנקודות, בקווים ובשטחים. הם קבעו בסיסים ונקודות יישוב, סימנו כפרים ובתים להריסה, חסמו צירים ודרכים, התוו כבישים, חזיתות וגבולות, פרסו מחסומים, גדרות וחומות הפרדה, הגדירו שטחים צבאיים, אדמות מדינה, שטחי שיפוט ואזורי חיץ.
הם שינו את פני הארץ ללא הכר. ארכיטקטורת הכיבוש שהם יצרו היא מפעלם המשותף.

כפי שמראה החוקר והאדריכל איל ויצמן בספר פורץ–דרך זה, כדי להבין לעומקו את המרחב החדש שיצרה ישראל בשטחים הכבושים, אין די בייצוגים הדו–ממדיים הרגילים.
הארכיטקטורה של מפעל הכיבוש, השליטה וההתיישבות האדיר שכוננה ישראל בשטחים הכבושים היא תלת–ממדית, מרובדת, גמישה ומגוונת. על אף חזותה הכאוטית, היא מתוכננת להפליא. היא צומחת מבטן האדמה, שם היא יונקת את מאגרי המים התת–קרקעיים, תרה אחר ממצאים ארכיאולוגיים וחופרת מנהרות; היא מעצבת מחדש את פני הקרקע, הורסת ובונה, נתלית בחוקי הקרקע העות'מאניים, מנצלת את הטופוגרפיה הטבעית, משנה אותה בהתאם לצרכיה ואף מייצרת טופוגרפיה מלאכותית חדשה באמצעות מערכת מסועפת של מחסומים, מכשולים וחומות, כבישים עוקפים, גשרים ומנהרות; אך טבעי הוא שבארץ רב–מפלסית (אך חד–סטרית) זו נכבשו גם המרחב האלקטרו–מגנטי המרשת את פני הקרקע באנטנות (שבמהרה עתידות להפוך למאחזים) והמרחב האווירי והחללי השוקק כלי טיס בלתי–מאוישים, מסוקים, מטוסים ולוויינים שמקיימים שגרה מתמדת של שליטה, מעקב ותקיפה.

ארץ חלולה עוקב אחר התפתחותם של הרעיונות הארכיטקטוניים שסייעו להביא את הכיבוש הישראלי, כדברי קצין ישראלי בכיר, ״לרמה של אמנות״: כיצד חוק עזר עירוני שנקבע על ידי מושלה הצבאי הראשון של ירושלים מטעם המנדט, רונלד סטורס, אפשר לישראל להפוך את אבן הגיר לדבק הקדוש שיאחה את קרעי ירושלים המאוחדת; כיצד חילוקי הדעות האסטרטגיים בין הגנרלים על אופני ההיערכות הצבאית מול הצבא המצרי בתעלת סואץ השפיעו על עיצוב מדיניות ההתיישבות בגדה המערבית; כיצד עשה הצבא שימוש בתיאוריות פוסט–מודרניות רדיקליות כדי לרענן את תורות הלחימה שלו; ובעיקר כיצד, בתוך חמישים שנה, הפך מפעל הכיבוש הישראלי לצורה מתוחכמת ויעילה של אפרטהייד אנכי.

ארץ חלולה ראה אור לראשונה באנגלית ב-2007.

>>>

hollowland f s.jpg

קולאז׳ / סטודיו דרום / מדלן כהן

איל ויצמן ורפי סגל כיבוש אזרחי

הפוליטיקה של האדריכלות הישראלית מחומה ומגדל דרך הפרויקט הישראלי ועד להתנחלויות ולמאחזים.
פרסום מחודש של הקטלוג שצונזר על ידי עמותת האדריכלים בעיצוב מחודש של חתן פרס ישראל דוד טרטקובר, ובהוצאה משותפת של בבל ו- VERSO. >>>

איל ויצמן סף המדבר, קו העימות

בספר סף המדבר, קו העימות בוחן איל ויצמן את עקירת הבדואים מהנגב הצפוני מנקודת מבט ייחודית. >>>

פינוי בינוי

"איל ויצמן הוא חלום הבלהות של נפתלי בנט. אדריכל ישראלי שחי בלונדון, תומך בתנועת החרם, נשוי לגרמנייה, עוזר לתכנן יישובים פלסטיניים, מבקר את צה"ל ומפרסם מאמרים בגנות הכיבוש. גם הספר החדש שלו, על האלימות שמפעילה המדינה כלפי הבדואים בנגב, לא יהיה מועמד כנראה לפרס היצירה הציונית."
שי זמיר משוחח עם איל ויצמן על ספרו "סף המדבר, קו העימות", ידיעות אחרונות >>>

כיבוש אזרחי

״עמותת האדריכלים מנעה את הצגת התערוכה ׳הפוליטיקה של האדריכלות הישראלית׳ בכנס בינלאומי בברלין. היא לא תיארה לעצמה שפסילת התערוכה הבוחנת את האדריכלות כחלק ממנגנון הכיבוש תעורר גל התעניינות עולמית.״
אסתר זנדברג על ביטול תערוכת ״כיבוש אזרחי״, הארץ >>>


negation_03s.jpg

אורן קקון אמן השלילה

סיפור צריך להאמין בעצמו, לתכנן, לקוות, להתבדות, להזדקן, להחוויר, להתקמט, לצבור חטאים ומעשים טובים, להתרחש רחוק מכל אפשרות של הצלחה.

השואף אל הכתיבה לא רצה להחמיץ את העולם ולא רצה שיחמיץ העולם אותו. הוא היה מנופח מקוקאין, אבל זה לא הספיק לו. >>>

nobody move.jpg

דניס ג'ונסון לא לזוז

ג׳ימי לונץ הוא איש תמים (פחות או יותר).
כשהוא יוצא מתחרות חבורות זמר בסגנון ברברשופ שבה השתתף בבייקרספילד שבקליפורניה, יש לו הרגשה שהמזל לצדו. פתאום בא לו להמר. בשתים–עשרה וחצי הסוסים מתחילים לרוץ. >>>

11_front ssmall.jpg

אמילי סנט ג׳ון מנדל תחנה אחת-עשרה

קירסטן ריינולד לא תשכח לעולם את הלילה הגורלי שבו הגיעה ילדותה לקצה. זה קרה באמצע הצגת ״המלך ליר״ על בימת תיאטרון אלגין שבטורונטו, שבה שיחקה בתפקיד הילדה קורדליה, כשלנגד עיניה מת לפתע מהתקף לב הכוכב ההוליוודי הנערץ ארתור ליאנדר. >>>

widelyopen_cover_front.jpg

אסתר פלד פתח גדול מלמטה

כפי שמעידה כותרת המשנה של ״פתח גדול מלמטה״, הספר מכיל סיפורים מאוד רומנטיים שעניינם יחסים בין נשים וגברים, המתוארים מנקודת מבטה של אישה. >>>

עוד ספרים

מישל וולבק מחסום אחרון נגד הליברליזם

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה
שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ >>>

איל ויצמן ארכיטקטורה של סְפָר

כיוון שגיאוגרפיות גמישות מגיבות לכוח מבוזר ולא לכוח ממוקד ואחדותי, אין להבין את הארכיטקטורה שלהן כהגשמה חומרית של רצון פוליטי מאוחד או כתוצר של אידאולוגיה לכידה. >>>

אורן קקון אמן השלילה - ההתחלה

השואף אל הכתיבה גלגל את הכיסא לאחור והדליק מרלבורו אדום. הדמות המבוססת על חייו עשתה את הבלתי–ייאמן ונהפכה לבשר ודם. יש להם עבר דומה ושניהם נמצאים עכשיו בפירנצה. הוא כותב המשך לחייו. >>>

איבן שצ׳גלוב (ז׳יל איבן) מרשם לאורבניזם חדש

״כל אחד יתגורר ב״קתדרלה״ האישית שלו. שיהיו בה חדרים שיעוררו חלומות חזקים יותר מכל סם ובתים שאי אפשר יהיה לעשות בהם דבר מלבד לאהוב.״
"מרשם לאורבניזם חדש", נכתב ב-1953 והתפרסם בגליון הראשון של כתב העת של התנועה הסיטואציוניסטית ב- 1958. >>>

עוד חומרים

 

גברים במלכודת

״במחווה פוסט־מודרנית לז'אנר הנואר, רומן הפשע של דניס ג'ונסון מצליח לא להיתפס כחיקוי, אלא כיצירה מדויקת ועתירת סטייל.״
נטע הלפרין על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, ישראל היום >>>

הספר שילמד אתכם כמה דברים על יחסים בין גברים לנשים

"בתור מי שעבודתה היא לעשות עניין מיחסים רומנטיים, ׳פתח גדול מלמטה׳ עזר לי ממש לנשום. לנשום כשאני עמוק בתוך המים הסוערים האלה שנקראים יחסים. פלד, פסיכונאליטיקאית ומתרגלת בודהיסטית, יודעת שיש פערים בלתי ניתנים לגישור בין בני אדם, והיא יודעת שגם לא ניתן לדבר עליהם. אבל בתור סופרת, אין לה ברירה אלא לנסות. "
עמליה רוזנבלום ל פרה של אסתר פלד ״פתח גדול מלמטה״, הארץ >>>

ספר משעמם על דמויות מחוספסות שאומרות פאק

"מר בלהקת חובבים נחטף, בורח עם יפהפייה ובדרך הם מנסים להשיג אוצר. כל זה נשמע מבטיח, אבל "לא לזוז" מאת דניס ג'ונסון, שהלך לעולמו לאחרונה, הוא למעשה בזבוז זמן מוחלט."
גפי עמיר על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, הארץ ספרים >>>

מי בכלל רוצה לזוז?

״מה שהכי יפה אצל ג'ונסון הם הניסוחים. בתור התחלה הם מקוריים – אתה יכול לשמוע סופר פחות טוב משתמש בכול הקלישאות הזמינות, אבל ג'ונסון עושה את זה בשפה ובדרך המיוחדות לו. הנימה שלו מדודה, יציבה, כפי שקורה אצל אמריקאים רבים, ובזכות זה גם מאוד קצבית, קשוחה וסוחפת. פשע אמריקאי כמו שצריך.

יש ספרים שכתובים כהכנה לסרט – אתה קורא אותם ורואה איך זה הופך לסרט, וגם מבחין במקומות שבהם הסופר החליט לקרוץ למפיקים שכדאי להם. אלה לא ספרים גרועים אפריורי, אבל אצל ג'ונסון אתה מקבל הרבה יותר – הוא מספק את הסטוריבורד, כך שאתה לא רואה איך זה הופך לסרט, אלא רואה את הסרט עצמו.״
ארז אשרוב על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, החיים בתהיתי - הקונפטי האפל של ארז אשרוב >>>

נפילת מתח

״הנואר היעיל של דניס ג'ונסון מגלם את האובססיה של התרבות האמריקאית לדמויות של עבריינים.״ֿ
אריק גלסנר על ספרו של דניס ג׳ונסון ״לא לזוז״, 7 לילות, ידיעות אחרונות >>>

אחרי סוף העולם: "תחנה אחת-עשרה" הוא רומן אפוקליפטי מיוחד ויפהפה

״בניגוד לאופן שבו התרגלנו לצרוך יצירות דיסטופיות בשנים האחרונות, הרומן של אמילי סנט ג'ון מנדל עוסק דווקא בחיים ולא במתים. 20 שנה אחרי מגפה קטלנית, הוא מציג באופן מרתק את התחדשות הגזע האנושי בלי האפלה שמאפיינת את הז'אנר.״
יונתן גרוסמן על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, וואלה! >>>

הסימפוניה הנודדת

״לפנינו יצירה היכולה להפגיש את שוחרי הספרות הגבוהה ואת חובבי הספרות הקצבית במקום טוב באמצע; רומן עשוי היטב, היטב עד מאוד, השוזר חוטי עלילה במיומנות משכנעת (אף כי העלילה עצמה מסתברת פחות, בפרט מבחינה טכנולוגית). לשבחה גם ייאמר כי אף שאינה מתעלמת ממה שבינו לבינה בתרבות מתירנית, היא נוגעת בזה בכיסוי וברמיזה ובאופן השווה לכל נפש, גם לזהירות שבנפשוֹת.״
צור ארליך על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מקור ראשון >>>

עוד חדשות

 

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved